בש"פ 8443/04 דוד זינו נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל אחיו (להלן – "הנאשם הנוסף") הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לעורר - בנוסחו המתוקן – עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום, בתמצית, העורר והנאשם הנוסף, תקפו את המתלונן, בעקבות סכסוך ביניהם, חבלו בו באלות ובמקלות וכן דקרו אותו בראשו, בחזהו ובגפיו. המתלונן נחבל בראשו באורח קשה, נגרמו לו פצעי דקירה בראשו, במצחו וברגלו, חתכים בכתפו השמאלית ובידיו וכן נגרם חור בליבו שהצריך ניתוח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב), בהחלטתו מיום 15.7.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בכתב הערר ובטיעוניו לפני טען בא כוח העורר כי הראיות נגד העורר קלושות ביותר ולא די בהן כדי לשמש ראיות לכאורה. הראיה היחידה נגדו היא הודעתו הראשונה של המתלונן, ש"אינה אמינה, אינה הגיונית ועומדת בסתירה מוחלטת של יתר העדים וכן להודעה השנייה שמסר המתלונן" שבה שינה את גרסתו הראשונה. עוד טען כי איש מן העדים שהיו במקום לא זיהה את העורר וכן עולה מאיכון מכשיר הטלפון הנייד של העורר כי העורר היה בזמן האירוע בביתו.

3.דין הערר להדחות.

מתוך הודעתו הראשונה של המתלונן, שניתנה בבית החולים סמוך אחרי הפרשה, עולה כי ראשיתה של הפרשה בסכסוך בשל פלישתם של העורר ושל הנאשם הנוסף לשטח המצוי בשכנות לביתו של המתלונן בכפר מע"ש. המתלונן והעורר נועדו ל"קרב" שבסופו איבד המתלונן את הכרתו ומצא עצמו בבית החולים, כשהוא מוכה ופצוע כמתואר לעיל. המתלונן זיהה את העורר ואת הנאשם הנוסף כמי שהיו המשתתפים העיקריים בפרשה. בתיאור זה תומכים גם עדים נוספים. חיזוק לתיאור זה של התגרה ניתן למצוא גם בעובדה שהנאשם הנוסף נפצע בידו, אך טען שנפצע בנסיבות אחרות. על רגשות האשם של העורר מעידה העובדה כי למחרת האירוע נעלם וכפי שהתברר לאחר מכן שהה עם חבר באוהל בצפון הארץ עד שנעצר.

די בראיות אלה, בצירוף הודעותיהם של עדי ראייה המפלילות את הנאשם הנוסף, שהשתתף בתגרה יחד עם העורר, כדי לשמש ראיות לכאורה. מכאן מסוכנותו של העורר ומכאן עילת המעצר. אכן, בהודעתו השנייה של המתלונן לא עמד עוד בוודאות על כך שהמשיבים הם שתקפו אותו; אולם, בשלב זה של בחינת הראיות, אין בהודעה השנייה כדי לבטל את ההודעה הראשונה. לכך יש להוסיף כי במרשם הפלילי של העורר הרשעות בעבירות רכוש, רכב, אלימות והדחה למניעת עדות המחזקות את המסקנה בדבר מסוכנותו. העובדה כי גם המרשם הפלילי של המתלונן כולל עבירות רכוש ואלימות אין בה כדי להחליש מסקנה זאת. במצב דברים זה אין בחלופה למעצר כדי להבטיח את ביטחונו של המתלונן ואת ביטחון הציבור.

4. הערר נדחה.