בש"פ 8452-22 בש"פ 8452-22

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' לינדנשטראוס) מיום 6.12.2022 במ"ת 31858-11-19, בגדרה הוקלו תנאיו המגבילים של המשיב, והותר לו לצאת מביתו בכל ימות השבוע החל מהשעה 6:00 ועד לשעה 19:00 וזאת בתוך תחומי הישוב משמר הירדן ודרומית לו, ובלבד שילווה כל העת על ידי אחד המשמורנים שאושרו.

כתב האישום

1.כתב האישום נגד המשיב מגולל מסכת חמורה של "אונס קבוצתי" של ג' (להלן: המתלוננת) שהמשיב היה שותף לו יחד עם שני נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 1 והנאשם 3). למשיב יוחסו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) וסעיף 345(א)(4) לחוק; פגיעה בפרטיות לפי סעיף 1(2) וסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; הפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הטלפון לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2.בהתאם לעובדות כתב האישום, בין המשיב, נאשם 1 ונאשם 3 קיימים קשרי חברות. המתלוננת, ילידת 1999, מתגוררת בקיבוץ כפר גלעדי בדירה המצויה בסמוך לפאב "פאבוס" שבקיבוץ (להלן: הפאב) (להלן: הדירה). בין המתלוננת ובין הנאשם 1 והמשיב לא הייתה כל היכרות מוקדמת עובר לאירועים שיתוארו להלן. נציין בקצרה כי על פי כתב האישום, ביום 20.10.2019 הגיעה המתלוננת לפאב, אליו הגיעו גם הנאשמים 1 ו-3. המתלוננת שתתה והייתה תחת השפעת אלכוהול. בשעת לילה מאוחרת יצאה המתלוננת מהפאב לכיוון דירתה. הנאשם 1 ראה אותה בדרכה, וגמלה בלבו החלטה לנצל את מצבה ולקיים עמה יחסי מין כאשר היא נתונה תחת השפעת אלכוהול, ולשתף בכך את חבריו. כך, הגיע הנאשם 1לדירתה, ואף הציע למשיב להגיע לשם, כדי לקיים איתה יחסי מין. הנאשם 1 והמשיב נכנסו לדירה, הפשיטו את המתלוננת מבגדיה התחתונים והחדירו את איבר מינם אל איבר מינה ואל פיה לסירוגין. בחלק מהזמן ביצעו הנאשם 1 והמשיב את המעשים המפורטים לעיל יחדיו, כאשר האחד החדיר את איבר מינו אל פיה של המתלוננת והשני החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בכל אותו הזמן ניצלו נאשם 1 והמשיב את העובדה שהמתלוננת שיכורת ונטולת יכולת לתת הסכמה.

5.תוך כדי בעילת המתלוננת, נוכחו הנאשם 1 והמשיב לדעת שהיא בתולה. חרף האמור, וחרף היותה שיכורה, המשיכו נאשם 1 והמשיב במעשיהם לאורך דקות ארוכות, תוך שהם מתעלמים מאנקות כאבה של המתלוננת, מדימום שזב מאיבר מינה ומהכאבים שמעשיהם הסבו לה, עד אשר הגיעו לסיפוקם המיני.

6.במהלך שהותם בדירה, ובהיותו מודע לשכרותה של המתלוננת, הקליט המשיב באמצעות הטלפון הסלולרי חלק מההתרחשות ובכלל זה חלק מהמעשים המיניים שבוצעו במתלוננת (להלן: ההקלטה) – כל זאת ללא ידיעתה והסכמתה. במהלך ההקלטה ניסה המשיב לחלץ מהמתלוננת שברי אמירות אודות עמדתה באשר לקיום יחסי המין. זאת, הגם שידע שהמתלוננת שיכורה ואינה במצב בו היא יכולה לתת הסכמה חופשית לקיום יחסי מין.

7.במהלך שהותם בדירה החליט נאשם 1 להזמין חברים נוספים לקיים יחסי מין עם המתלוננת השיכורה. כך, שלח נאשם 1 לנאשם 3 ולאדם נוסף, חבריו שהיו איתו בפאב, הודעה בטלפון הסלולרי עם מיקום הדירה, לה צירף מסרון "בואו עכשיו" והקלטה קולית בה נשמעות גניחות תוך כדי קיום יחסי המין עם המתלוננת. בהמשך לאמור, הפסיק המשיב את ההקלטה ויצא מהדירה. ביום 21.10.2019 שלח המשיב את ההקלטה אל שלושה אחרים.

ההליכים הקודמים

10.ביום 8.1.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. החלטה זו הוקלה במספר החלטות של בתי המשפט. כך, בהחלטה בערר על ההחלטה על המעצר עד תום ההליכים החליט בית משפט זה (השופט א' שטיין) להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. בהמשך, במסגרת בקשה לעיון חוזר הוחלט ביום5.5.2020 להקל על המשיב ומפקחיו, ובחלוף הזמן אף אושרו משמורנים נוספים על מנת להקל על מלאכת הפיקוח.

11.ביום 22.6.2021 קבע בית המשפט כי מעצרו של המשיב יועתק לביתו שבמשמר הירדן בכפוף לחוות דעת חיובית של היחידה לפיקוח אלקטרוני. ביום 18.10.2021 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב מפיקוח אלקטרוני ופתח חלון לצורכי יציאה לעבודה ביישוב משמר הירדן בשעות 17:00-13:00, וכן חלון לצורך תפילה בימי שישי בשעות 18:00-16:00.

16.ביום 1.6.2022 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב להקלה נוספת והורה על הרחבת החלונות שנפתחו לצרכי עבודה בימים א' עד ה' לשעות 18:00-05:00, ובימי שישי בשעות 16:00-05:00. כמו כן, הורה בית המשפט על חלון נוסף בימי חמישי בשעות 20:30-18:00 בהן המשיב רשאי לשהות מחוץ לתחומי היישוב משמר הירדן, אך רק דרומית לו, ורק בליווי מפקח. כן הורחבו החלונות לצורך תפילה בימי שישי ושבת.

17.ביום 16.11.2022 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בה עתר להשמתו במעצר בית לילי בלבד, ולחלופין לאפשר לו לצאת למקום עבודה נוסף בטבריה, חיפה וחצור הגלילית. בדיון מיום 6.12.2022 הורה בית המשפט כי המשיב רשאי לצאת בכל ימות השבוע, בין השעות 19:00-06:00 בליווי משמורן, ועליו להישאר ביישוב משמר הירדן או דרומית לו.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

נימוקי הערר

18.העוררת עותרת לביטול החלטתו של בית משפט קמא, תוך קביעת חלונות זמן מצומצמים ומדודים בהם יהיה המשיב רשאי לצאת מן היישוב משמר הירדן.

19.העוררת טוענת כי בית משפט קמא שגה כאשר נעתר לבקשותיו של המשיב להקלות בתנאי השחרור ובעיקר לבקשתו האחרונה. זאת מאחר שהוא לא איזן כראוי בין חירותו של המשיב לבין הגנה על בטחונה של המתלוננת. כך, העוררת טוענת כי בהחלטת בית משפט קמא בנוגע להרחבת חלונות ההתאווררות של המשיב, לא ניתן כל משקל להשפעת ההרחבה כאמור על מצבה הנפשי של המתלוננת. מצוקתה של המתלוננת באה לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן, בהם צוין כי כל הקלה בתנאי שחרורו של המשיב מערערת את מצבה הנפשי של המתלוננת. לטענת העוררת, החלטת בית משפט קמא מותירה את המתלוננת, הלכה למעשה, במעצר בית, במקום המשיב.

20.העוררת מוסיפה כי בית משפט זה התייחס למשקל שיש להעניק למצבה הנפשי של מתלוננת בתיק זה ממש, כאשר קיבל ערר של המדינה על שחרורו של נאשם 3 ממעצר בפיקוח אלקטרוני.

21.העוררת הוסיפה כפי שבא כוחה אף הבהיר בישיבת יום 13.12.2022, כי הגם שהמתלוננת סיימה להעיד בבית המשפט, קיימת אפשרות ממשית כי בשל בקשת המשיב להגשת חומרים נוספים בעניינה של המתלוננת, היא תידרש לשוב לבית המשפט להמשך עדות. כתוצאה מכך, קיים עדיין חשש לשיבוש הליכי משפט.

22.לבסוף, העוררת טוענת כי המתלוננת מתגוררת בקיבוץ כפר גלעדי הנמצא בקצה הצפוני של המדינה. החלטתו של בית משפט קמא הצרה את מרחב הביטחון של המתלוננת לאזור מצומצם ביותר, כאילו הייתה היא במעצר בית ולא המשיב. העוררת גורסת כי לאור החלטת בית משפט קמא המתלוננת לא תוכל לצאת באופן חופשי מביתה בין השעות 19:00-06:00 מבלי לחשוש שאולי תתקל במשיב.

בדיון שנערך ביום 13.12.2022, חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בנוסף נשמעו טענותיה של ב"כ המתלוננת ושל המתלוננת עצמה, הן ביחס למצבה הנפשי והן ביחס לקושי שנגרם לה כתוצאה מהאירועים נושא כתב האישום בכלל וכתוצאה מההקלות על תנאי השחרור של המשיב בפרט.

דיון והכרעה

23.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה אני סבורה כי דין הערר להתקבל. אכן, במסגרת קבלת ההחלטות ביחס לתנאי השחרור של המשיב, על בית המשפט לאזן בין זכותו לחירות כל עוד הוא לא הורשע בדינו; לבין ההשלכות של ההקלה בתנאי השחרור על המתלוננת.

24.במקרה דנן, כפי שתואר בפירוט לעיל, תנאי השחרור של העורר הוקלו מאוד במהלך התקופה הממושכת בה מתנהל הדיון בעניינו. מלכתחילה הורה בית המשפט המחוזי כי יש לעצור אותו עד תום ההליכים, ואילו בהחלטה שקדמה להחלטה נושא הערר דנן, בית המשפט אפשר לו לצאת לעבודה בימים א' עד ה' לשעות 18:00-05:00, ובימי שישי בשעות 16:00-05:00. כמו כן, הורה בית המשפט על חלון נוסף בימי חמישי בשעות 20:30-18:00 בהן המשיב רשאי לשהות מחוץ לתחומי היישוב משמר הירדן, אך רק דרומית לו ורק בליווי מפקח. כן הורחבו החלונות לצורך תפילה בימי שישי ושבת.

25.לטעמי, מכלול הנסיבות שתוארו לעיל – החומרה הרבה שיש לייחס לעבירות בהן הואשם המשיב, מצבה של המתלוננת וההשלכה של ההקלות על מצב זה ועל תחושת החירות שלה – מביא למסקנה כי אין מקום בעת הזאת להקלות הנוספות נושא ההחלטה מושא הערר דנן. הקלות אלה פוגעות במתלוננת, מביאות לחשש שלה מפני האפשרות של פגישה עם המשיב, והתוצאה שלהן היא למעשה כי מוטלות עליה מגבלות, חלף המגבלות שהוטלו על המשיב. על אלה יש להוסיף את האפשרות כי המתלוננת תחזור להעיד בבית המשפט, כך שלא ניתן בשלב זה להתייחס אל הסיטואציה ככזו בה המתלוננת סיימה את עדותה.

26.לכן, אני מקבלת את הערר ומבטלת בשלב זה את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2022. תנאי השחרור שנקבעו בהחלטות הקודמות ייוותרו בעינם.