בש"פ 8458/01 שלווה צ'צ'שווילי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ועם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו הערר שלפניי, ובקשת העורר היא כי אורה על שיחרורו ממעצר בתנאי "מעצר בית".

העבירה עליה עומד העורר לדין עניינה במעשה תקיפה שהעורר עשה בגופה של חברתו-לשעבר, המתלוננת. המתלוננת ביקשה להיפרד מן העורר אך העורר מיאן להשלים עם החלטתה. וכך, באחד מימי חודש אוקטובר השתא בא העורר לדירה בה התגוררה המתלוננת ועימו סכין שאורך להבה הוא כעשרים סנטימטר. העורר ביקש מן המתלוננת כי תחזור להתגורר עימו, ומשזו השיבה בשלילה לבקשתו, תקפה בסכין ודקרה - כדבר כתב-האישום - "בשלוש דקירות בצווארה, בחזה וברגלה". המתלוננת הובהלה לבית-חולים ואושפזה לטיפול, ונדרשה לתפרים בגופה. עד כאן דברו של כתב-האישום, ונוסיף כי בדיון שהיה לפני בית-משפט קמא הסכים בא-כוח העורר כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

אין ספק כי בשים-לב למעשהו הקשה של העורר, צדק בית-משפט קמא בהחליטו לעוצרו עד תום ההליכים. העורר הוכיח עצמו כאדם מסוכן לזולתו. אדם המבקש להחזיר אליו את חברתו לשעבר בתוקפו אותה בסכין ארוכה, מלמד על עצמו, בעצם מעשהו, כי אדם מסוכן הוא שאין להתיר לו להלך חופשי בין הבריות, למיצער כל עוד משפטו תלוי ועומד.

מהי איפוא טענת העורר ותישמע? טענתו היא כי בשים-לב לעברו של העורר - עבר נקי מעבירות - ראוי כי ישוחרר ממעצר ל"מעצר בית" בריחוק ממקומה של המתלוננת. טענה זו נפלאה ממני, שכן אם סבר העורר כי יוכל להחזיר את המתלוננת אל חיקו בעשותו מעשים שעשה - או: בסוברו כי ראוי לעשות בגופה של העותרת את שעשה אך באשר סירבה לחזור אליו - מה יסוד יש לו לבית-משפט להניח כי לא יחזור על מעשהו אם ישוחרר ממעצר?

בדיונים שהיו לפניי ביקש בא-כוח העורר כי אורה את קצין המיבחן לבחון חלופה שהציע לשיחרורו של העורר ממעצר. ביקשתי את תגובתו של שירות המיבחן, ומאותה עת החל קרב מכתבים והודעות בין שירות המבחן לבין בא-כוח העורר. שירות המיבחן טוען כי לא עלה בידו ליצור קשר עם אחיו של העורר, ואילו בא-כוח העורר משיב כי שירות המבחן לא עשה את שנדרש היה לעשות כדי לעמוד בקשר עם אחיו של העורר. זה טוען בכֹה וזה טוען בכֹה, ואני לא ידעתי מה לי ולקרב-איתנים זה. אם יש לו לעורר טענות בהקשר זה, ראוי לו כי יעלה אותן לפני בית-משפט קמא. כשאני לעצמי, אין בדעתי להמשיך בהחלטות ובהתכתבויות שבין בא-כוח העורר לבין שירות המיבחן.

מטעמים שפירשתי למעלה אני מחליט לדחות את הערר. אם בכל-זאת נראה לו לבא-כוח העורר כי בניגוד להחלטתו של בית-המשפט קמא אפשר ששירות המיבחן ימליץ על חלופת מעצר, דרכו חייבת שתהא בהגשתה של בקשה מתאימה לבית-המשפט קמא.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, י"ג בטבת תשס"ב (27.12.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01084580. G04

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il