בש"פ 8465/00 חאלד עדוי נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בנצרת הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לאחר שנטען כי הוא נטל חלק בהתפרעויות שהתרחשו בתחילת חודש אוקטובר 2000, ליד כפר טורעאן. בכתב האישום שהוגש נגד העורר נטען עוד, שהוא יידה אבנים לכיוון כלי רכב משטרתיים ואזרחיים, ובכך סיכן אנשים בנתיב תחבורה.

סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא מצא שקיימת בענינו של העורר תשתית של ראיות לכאורה, שאם בית המשפט המוסמך יאמץ אותן, יהיה בהן כדי לבסס הרשעה. בעקבות כך, הינחתה הערכאה הראשונה את עצמה בהלכות שניתנו על ידי בית משפט זה לאחרונה, ואשר עשו אבחנה בין בגירים לקטינים אשר נטלו חלק בהתפרעויות, בסוגיית המעצר. לנוכח כל אלה, ואף שבית המשפט היה בדיעה כי חלה רגיעה מסויימת במצב הבטחוני, החליט לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

עיינתי בנימוקי הערר, והאזנתי לטענותיהם של באי כח הצדדים, ולא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אני שותף לדיעה כי יש בידי המשיבה תשתית של ראיות שיש בהן לבסס הרשעת העורר, וכפי שנאמר בהחלטות קודמות, ידוי אבנים לעבר כלי רכב נוסעים, ושוטרים המבקשים להשליט סדר, כרוך בסכנה של ממש, ועם המציאות הזו אסור להשלים, במיוחד כשמעורב בכך אדם בוגר, בן 34, שאת מעשיו לא ניתן להגדיר "כמשובת נעורים".

הערר נדחה.