בש"פ 8466/01 עדאל אבו עייש נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.

בראשית טיעונו ביקש עורך-דין און, בא-כוח העורר, לטעון לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות, אך סירבתי לשמוע טיעונים אלה משלמדתי לדעת - על-פי האמור בהחלטת בית-המשפט ובפרוטוקול - כי בטיעוניו לפני בית-משפט קמא לא חלק עורך-דין און על קיומן של ראיות לכאורה.

הוסיף עורך-דין און וטען לפניי, כי הראיה העיקרית נגד העורר היא בדבריו של אחיו, כמאל, וכי כמאל הוא מפגר בשיכלו בעוצמה הנוטלת כל ערך מדבריו. בהקשר זה הוסיף עורך-דין און והודיעני כי ועדת האבחון הבין-משרדית אמורה ליתן את חוות דעתה באשר לפיגורו השכלי של כמאל תוך חודש וחצי מיום 25 באוקטובר.

אין ספק כי שאם תינתן חוות-דעת מטעמה של אותה ועדת אבחון ויסתבר כי כמאל מפגר בעוצמה הנוטלת כל ערך מדבריו, יהא בדבר כדי לשמש עילה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, וחזקה על בית-משפט קמא כי ישמע בקשה לעיון חוזר אם תינתן חוות-דעת כאמור. אכן, בא-כוח המדינה טען כי גם בלא הודעתו של כמאל יש ראיות לכאורה המסבכות את העורר במעשי העבירה המיוחסים לו, אלא שעל רקע הסכמתו של עורך-דין און כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר לא מצאתי דיון באותן ראיות בהחלטתו של בית-משפט קמא. שאלה זו ושאלות נגזרות ממנה נתונות כולן להכרעתו של בית-משפט קמא. באותו עיון חוזר, אם יהיה עיון חוזר, יטענו בעלי-הדין את שיש להם לטעון, ובית-משפט קמא יכריע כאשר יכריע.

מוסיף וטוען עורך-דין און כי ראוי לאפשר לו להצביע בבית-משפט קמא על חלופת מעצר ראויה, ומבקש הוא כי יינתן לו היתר לטעון לפני בית-המשפט גם בנושא זה. בא-כוח המדינה מתנגד לדבר. לטענתו, אין להסתולל לא בעובדי ציבור ולא בבית-משפט, וכעולה מן הדיונים דחה בית-משפט קמא אפשרות לחלופת מעצר.

לא אוכל להכריע בחילוקי דעות אלה שבין בעלי-הדין. הנה-כי-כן, בהחלטתו מיום 11 באוקטובר 2001 - לאחר שמיעת טענותיהם של בעלי-הדין - החליט בית-משפט קמא כי שירות המבחן יבחן חלופת מעצר שיציע הסניגור ויגיש לקראת הישיבה הבאה תסקיר משלים. לא חלפו אלא ימים מספר, וביום 14 באוקטובר הגיש שירות המבחן לבית-המשפט תסקיר מעצר, ולפיו אין באפשרותו לבוא בהמלצה כלשהי הואיל ולא היה שיתוף פעולה מטעם אנשי העורר. אחרי כל אלה מוצאים אנו את בית-משפט קמא מחליט, ביום 16 באוקטובר, כי בהיעדר כל הצעת חלופה לגביו יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

החלטתו האחרונה של בית-המשפט יש בה דו-משמעות, וזה טעם הדבר: את עיקר החלטתו - והחלטה לא קצרה היא - מייחד בית-המשפט לנושא הראיות ולנושא מסוכנותו של העורר, והקורא באותה החלטה יכול להסיק לתומו כי בשל כל אלה ראוי לעצור את העורר עד תום ההליכים. בה-בעת מוצאים אנו את בית-משפט קמא אומר דברים שאמר באשר להצעת חלופה. ואני לא ידעתי מה דעתו של בית-משפט קמא באשר לשיחרורו של העורר ממעצר, אם תימצא חלופה העשויה להיראות, לכאורה, חלופה ראויה. האם מסוכנותו היא כה רבה, עד שהחלופה האחת היא חלופת מעצר בבית מעצר, או שמא יש חלופה גם לבר בית המעצר? שאלה זו, כאמור, נתקשיתי למצוא לה תשובה, ודומני שבאותו עיון חוזר שיהיה, אם יהיה, ראוי שבית-משפט קמא ייתן דעתו גם לנושא זה ויכריע בו לפי מיטב שיקולו והבנתו. אוסיף ואדגיש את המובן מאליו, והוא, כי אינני מביע דעה אף לא באחת מן השאלות שעוררתי, ובית-משפט קמא יעשה כחוכמתו.

בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את הערר.

היום, כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01084660. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444