בש"פ 8469/02 אמיר חיים נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם בנסיון לרצח ובחבלה בכוונה מחמירה. נסיבות העבירות כפי שמיוחסות לו בכתב האישום קשורות בארוע מיום 10.8.02 בשעה 5:00 לפנות בוקר. שניים – דני קרפ וולנטין בורקצ'ה - שהו במסעדה בתל-אביב עם אנשים אחרים. בשלב מסוים התפתחה תגרת ידיים בין אורחי המסעדה לבין עובדיה עקב רצון בעל המסעדה לסגור את המקום. העורר נמנה על עובדי המסעדה. במהלך התגרה החל הוא ואחרים לדחוף את האורחים אל מחוץ למקום כדי להביא לסגירת הדלתות. קרפ ובורקצ'ה יצאו אל מחוץ למסעדה והעורר אחריהם. מיד לאחר מכן חזר העורר אל פנים המסעדה, נטל לידיו אקדח, ויצא לכיוון היציאה מן המסעדה.

הוא כיוון ממרחק קצר את האקדח אל כיוון חזהו של קרפ בכונה לגרום למותו ומיד לאחר מכן ירה בשנית ובשלישית אל פלג גופו התחתון של בורקצ'ה בכונה לגרום לו חבלה חמורה. קרפ נותר פצוע קשה ומשותק באופן מלא ותמידי מפלג גופו העליון ומטה. בורקצ'יה נפצע ברגלו ונותח, והוא נזקק לקביים לצורך הליכתו.

בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות ומצא כי יש בו כדי לספק את הדרישה הראייתית לצורך הליך זה. כן מצא כי מתקיימת עילת מעצר ואין מקום לשחרור העורר בחלופה.

בערר לבית משפט זה התמקד בא כוח העורר בבחינת הראיות בתיק וטענתו העיקרית היא כי אין די בהן לצורך מעצר העורר ולכן יש להתערב בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, ולשנותה.

2.בחנתי את מערך הראיות בתיק התביעה ובאתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש בהן לכאורה כדי להצביע על מעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו וכדי להוות יסוד סביר להרשעתו.

שני עדי ראייה עובדי המסעדה (ולנטינה טרנדסיר וג'ורג דומברגו) זיהו בוודאות את העורר כמי שיצא ממחסן המסעדה כאשר בידו אקדח. עד ראייה נוסף (קונסטנטין ביג'אן) שהיה אורח במסעדה זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות כמי שירה. שני הנפגעים זיהו את העורר כדי 70-60 אחוז, וגם אם אין זיהוי כזה יכול לספק את הדרישה הראייתית כשהוא עומד לעצמו, הרי הוא מהווה ראייה מחזקת לראיות האוביקטיביות האחרות הקושרות את העורר לביצוע הירי.

הספק אותו מעלה בא כוח העורר בנוגע לדיותן של הראיות נוגע לעובד אחר שהועסק במסעדה – יגאל אקוקה, אשר על פי הנטען דומה בחזותו הפיסית לעורר ושמו עולה כחשוד בירי בהודעות העדים במספר הקשרים. טענה זו מחייבת ליבון, אולם מבדיקת מכלול הראיות עולה כי החלק המכריע של העדויות אינו קושר את אקוקה לירי, ומרבית העדים, והעורר בתוכם, טוענים כי אקוקה כלל לא נכח במסעדה בשעת הארוע. בסופו של דבר, ולנטינה טרנדסיר היא העדה היחידה שהעידה בהודעה מיום 19.8.02 כי אקוקה נכח בארוע במסעדה אולם באותה נשימה זיהתה בוודאות את העורר כמי שירה בשני הנפגעים. האליבי של אקוקה נבדק ולא הופרך על ידי עדות חברתו שמסרה אף היא הודעה, וממנו עולה, לכאורה, כי לא היה במקום הארוע בעת התרחשות הירי.

3.הנה כי כן, מיקבץ הראיות מכיל גרעין ראייתי הטומן בתוכו פוטנציאל להרשעת העורר כמבצע הירי. גם אם לגבי חלק מהעדים נמסרו גרסות ראשוניות שלא תמיד תאמו באופן מלא את זיהוי העורר כיורה בין מחמת בלבול עקב דמיון חיצוני מסוים בינו לבין אקוקה ובין מחמת פחד – הרי הגרסות הסופיות של כל העדים שפורטו התכנסו בסופו של דבר סביב זיהויו המלא של העורר כיורה ולכל אלה יש להוסיף את זיהויו של העורר בהסתברות גבוהה על ידי הנפגעים עצמם.

יש עוד לציין כי העורר נמלט מהמקום לאחר הארוע, ובשיחה עם השוטרים ברר מה צפוי לאדם המודה בעבירה ומה צפוי לו כשאינו מודה ואמר שהוא יודע שישב בכלא ושאל אם מדובר בנסיון רצח. בחקירתו שתק ולא מסר כל גרסה. במקבץ ראיות זה יש כדי לספק את הדרישה הראייתית הנחוצה להליך זה.

4.אין חולק כי מתקיימת עילת מעצר במקרה זה. מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת החלת חלופת מעצר בעניינו. מסוכנות זו נלמדת מאופי המעשה האכזרי המיוחס לו ומנסיבותיו כפי שתוארו בידי עדי ראייה כנסיון לקטול חיים בכוונה תחילה.

5.על יסוד כל אלה, אני דוחה את הערר.