בש"פ 8471/03 אחמד עיסא נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ח' כבוב), לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.בחודש אוגוסט 2003 הגישה המשיבה כתב אישום נגד העורר. בכתב האישום נטען, כי ביום 13.4.03 הגיע אחיו של העורר ששמו מוחמד לביתה של אחותם של השניים, היא המתלוננת. מוחמד הגיע למקום במכוניתו כשבידו אקדח ותחמושת. המתלוננת יצאה מהבית ובאותה עת יצא גם העורר בן הבית. הוא תפס את המתלוננת ומשך אותה לכיוון המכונית שבה הגיע מוחמד לבית. שני האחים תפסו את אחותם והכניסו אותה, תוך שימוש בכוח, למכונית. מוחמד ירה שתי יריות באוויר מן האקדח שהחזיק בידו. האחים הובילו את אחותם המתלוננת למקום כלשהו. המתלוננת השמיעה זעקות ושני האחים עזבו את המקום. לעורר יוחסו עבירות של נשיאת נשק והובלתו, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, חטיפה ויריות באיזור מגורים. המשיבה איננה חולקת על כך שהאח מוחמד היה הדומיננטי מבין השניים בכל האירוע. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר מעצר. התסקיר מתייחס באופן חיובי לחלופה שהוצעה. שירות המבחן אף מציין בתסקיר, כי המתלוננת טענה שאיננה חוששת מפניו של העורר וכי היא מעוניינת בשחרורו. עם זאת, הוסיף שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות המעשים מצידו של העורר. על רקע זה החליט בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

3.בדיון שנערך בפניי לפני כשבוע, הוסכם כי המשטרה תשלים את החקירה בנקודה מסוימת, והכוונה לחקירה נוספת של המתלוננת לגבי מערכת היחסים בינה לבין אחיה. המתלוננת אכן נחקרה ומהודעתה מסתבר, כי במשך תקופה של כ-4 חודשים מאז האירוע ועד להגשתו של כתב האישום, היא נפגשה עם אחיה מספר פעמים ואף עמדה איתו בקשר טלפוני. בהודעה הבחינה המתלוננת בין העורר לבין האח מוחמד שמפניו, כך אמרה, היא חוששת. לאור זאת ולאור נקודה נוספת שאזכירה עתה, טוען הסניגור המלומד כי ראוי להורות על שחרורו של העורר לחלופה עליה המליץ שירות המבחן כאמור. האירוע נשוא האישום התרחש בחודש אפריל 2003. העורר לא היה עצור במהלך התקופה שעד להגשתו של כתב האישום בחודש אוגוסט. בשתי הזדמנויות שונות, במהלך התקופה האמורה, הוא נעצר על ידי המשטרה בהיותו דרוש לחקירה אך שוחרר. במקרה השני הורה קצין החקירות בתחנת המשטרה שחקרה את המקרה על השחרור. המשיבה מציינת מצידה היא, כי העורר אומנם שוחרר על ידי המשטרה בשתי הזדמנויות שונות כאמור, אך הוא לא התייצב לאחר מכן במשטרה, אף שנדרש להתייצב שעה ששוחרר.

4.אף ששירות המבחן מצא כי החלופה שהוצגה בפניו הינה חלופה ראויה, הרי בתסקיר נאמר כי קיים סיכון להישנותם של המעשים. מקרה דוגמת המקרה שבכתב האישום ניתן לפרשנויות שונות ומעמיד את בני המשפחה המעורבים תחת אילוצים ולחצים מנוגדים. לכן, הגם שהמתלוננת חזרה ואמרה כי אינה חוששת מפניו של העורר, ואף שהבחינה בינו לבין האח מוחמד, ראוי להתייחס בזהירות מיוחדת לאמירות מעין אלה. כפי שצוין, העורר נעצר ושוחרר בשתי הזדמנויות שונות וניתן לתהות מדוע הוא שוחרר אם אכן קיים סיכון שיחזור על מעשיו. עם זאת, גם אם נפלה טעות מצד המשטרה בכך שהוא שוחרר, הרי טעות זו אינה צריכה להביא בהכרח לשיחרורו עתה, במיוחד לאור האמור בתסקיר שירות המבחן. נראה לי שהאיזון הראוי יימצא על ידי כך שנושא המעצר עד תום ההליכים יישקל מחדש לאחר שהמתלוננת תעיד במשפט. לעניין זה אציין, כי נאמר לי שקבועה ישיבה לשמיעת הוכחות בחודש הבא.

5.אי לכך הנני מחליט לדחות את הערר.