בש"פ 8481/07 עלא אבו סאלח נ. מדינת ישראל

1.

כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת מתאר עבירות של סחר בנשק שבביצוען נאשמו העורר שלפנינו ואדם נוסף ששמו יוסף עליאן (להלן:"עליאן"). על פי הנטען, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת סיף עוקלא (להלן:"סיף") כחייל בשירות סדיר בבסיס צה"ל שבגליל. בשלב כלשהו, פנה העורר לסיף וביקש ממנו לגנוב עבורו ועבור עליאן כמות גדולה של כדורי תחמושת תמורת סכום כסף גדול שיועבר לידיו. סיף קיבל את הצעתו של העורר וזה הכיר לו את עליאן על מנת שניתן יהיה להוציא את תוכנית הגניבה מן הכוח אל הפועל. בהמשך, נסע סיף לרמלה – שם התגורר עליאן – וקיבל ממנו מכשיר טלפון סלולארי שנועד לאפשר את הקשר ביניהם, וכן מכונית וסכום של 3,000 ש"ח, אשר ניתנו לסיף כמקדמה על חשבון תשלום עתידי. ביום 27.7.07 הגיעו עליאן וסיף לבסיס בו שירת האחרון כשהם לבושים במדי צה"ל. השניים נכנסו לבסיס, וסיף פרץ את מנעול מחסן הנשק באמצעות מוט ברזל שהוכן מבעוד מועד. בסמוך לכך, הוציאו סיף ועליאן ממחסן הנשק כ-24,000 כדורי תחמושת בקוטר 5.56 מ"מ , ארוזים ב- 24 ארגזי עץ, ואז יצאו את הבסיס ברכב בו הגיעו. במהלך הנסיעה, נעצר הרכב במחסום אקראי. בניסיון לחמוק מבדיקה אפשרית של תכולת הרכב, פשט עליאן במהירות את המדים שלבש, ואף הציג עצמו כתושב כפר קרוב. ניסיון ההסוואה לא צלח, והנשק שגנבו סיף ועליאן – נתפס. בגין כל אלה, יוחסו לעורר ולעליאן שורה של עבירות בנשק, לרבות עבירות של ביצוע עסקה בנשק, הובלה ונשיאה של נשק והחזקה בנשק, לפי סעיפים 144(ב2), 144(ב) ו-144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"). לעליאן יוחסו בנוסף עבירות של התחזות כעובד ציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, התפרצות וגניבה, לפי סעיפים 283(1), 275, 407(ב) ו-384 לחוק העונשין.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר ועליאן עד לתום ההליכים נגדם, ובקשה זו התקבלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.8.07. מכיוון שהערר שלפנינו עוסק בעניינו של העורר בלבד, נתמקד בקביעות שקבע בית משפט קמא לגביו. בית המשפט ציין, כי חלקו של העורר בפרשה קטן בהרבה מחלקם של עליאן וסיף. יחד עם זאת נקבע, כי הראיות המצויות בידי התביעה, לרבות אמרותיו של העורר עצמו ואמרות שנגבו מפיו של סיף, יש בהן – ככל שיוכחו – להביא להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר הפך את עצמו "לחלק מחבורה המורכבת משלושה... כאשר המטרה המשותפת לחבורה זו הינה השגת תחמושת על מנת לסחור בה ולהפיק רווח. נכון ש[העורר] לא נטל חלק פעיל בפריצה למחנה הצבאי ולמחסן הנשק ממנו נגנבה התחמושת, יחד עם זאת, הפעולות שהוא עשה על מנת לקדם את מטרותיה של החבורה, הופכים אותו לשותף הן בהחזקת הנשק, הן בעשיית עסקה בו והן בנשיאתו" (עמ' 20 להחלטה). על יסוד האמור, ונוכח הוראתו של סעיף 34כד לחוק העונשין, סבר בית המשפט כי יש לראות את העורר כמי שהחזיק בנשק החזקה קונסטרוקטיבית. בהמשך, דחה בית המשפט את טענתו של העורר לפיה בהעדר תעודה חתומה בידי קצין משטרה המאשרת כי ברכב בו נסעו סיף ועליאן אכן נמצא נשק – לא ניתן לייחס לעורר עבירות בנשק. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ניתן אמנם להוכיח את היותו של חפץ מסוים נשק באמצעות תעודה חתומה בידי קצין אולם אין זו הדרך היחידה להוכחת יסוד זה של העבירה.

בסיכום הדברים ציין בית המשפט, כי בשל חלקו הקטן יחסית של העורר ועברו הנקי במסכת העבריינית היה מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, אולם נוכח כך שחלופת המעצר שהוצעה בעניינו

באותו שלב – בבית אמו תחת פיקוחן של אמו ואשתו – לא נמצאה הולמת, הורה בית המשפט להותירו במעצר (להלן:"ההחלטה הראשונה"). החלטה זו היא נושא הערר שלפני.

במהלך הדיון שלפני התברר, כי בגדרו של הליך נוסף, הוצעה מטעמו של העורר חלופת מעצר נוספת בביתו שלו, אולם חלופה זו נמצאה אף היא בלתי הולמת (ב"ש 2578/07, כב' השופט ב' ארבל ). לבסוף, בהליך האחרון שהתנהל בעניינו של העורר, הוא הציע חלופת מעצר בבית אחיו שבכפר מג'אר, מעל לדירה בה מתגורר אח נוסף של העורר, אשר הוצע אף הוא כמפקח. בנוסף לשני אחיו, הציע העורר גם ערבה שלישית, אשת אחיו. זו הפעם, נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש ) לבקשתו של העורר והורה ביום 22.8.07 על שחרורו לחלופת המעצר המוצעות בכפוף לתנאים מגבילים שונים, לרבות מעצר בית מלא; הפקדת ערובה כספית; צו עיכוב יציאה מן הארץ; וחתימה של אחיו של העורר על ערבויות צד ג'.

3.

בערר שלפני העלה העורר השגות שונות על ההחלטה הראשונה שניתנה בעניינו. בדיון שנערך בפני מיקד הוא את טענותיו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו. לטענתו, בהעדר ראיות לכאורה, אין יסוד למעצרו, ובכלל זה גם לשחרורו בערובה, שהותנה במעצר בית. בשאלת קיומן של ראיות לכאורה טוען

העורר, כי בית משפט קמא התעלם מגרסה נוספת שמסר סיף ואשר אינה קושרת אותו למעשים המתוארים בכתב האישום. עוד הוא טוען, כי כלל לא ידע על התוכנית שרקמו סיף ועליאן וכי הוא נתבקש על ידי עליאן להשיג לו כדורים לירי בחתונת אחיינו. בהמשך נטען,

כי לא ניתן לייחס לעורר החזקה או נשיאה קונסטרוקטיביים וליישם בעניינו את סעיף 34כד לחוק העונשין, משום שלא הוכח כי היתה לו שליטה כלשהי על ביצועה של התוכנית העבריינית.

המשיבה סבורה, כי נוכח הודאתו של העורר לא ניתן לקבל את טענתו הנוכחית בדבר העדר ראיות לכאורה. נוכח כך, יש להשקפתה להותיר את ההחלטה הראשונה על כנה.

4.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. הראיות העיקריות מסבכות את העורר במעורבות בפרשה הן שלוש: הודאות העורר; הודעותיו של סיף; והודעותיו של עליאן. בהודעתו מיום 24.7.07 מסר העורר כי הוא הכיר את סיף בחתונה, ויום לאחריה הוא התקשר לסיף "ואז באותה שיחה ביקשתי ממנו שיש מישהו שרוצה איזה מאתיים כדור לחתונה בשביל אחיו סיף אמר תביא אותו נסדר" (עמ' 2 להודעה מיום 24.7.07). השלושה קבעו להיפגש ברפת בה עובד סיף "ואז באותה שיחה הכרתי ביניהם ויוסף באותה פגישה ביקש מסיף להשיג לו רימונים סיף אמר שהוא לא יכול להשיג לו. ואז דיברו על כדורים של נשק אמ 16" (שם). בהמשך טען העורר, כי כלל לא היה קשור לתכנונה ולביצועה של הפריצה לבסיס. העורר הודה, אפוא, כי הוא היה זה שיצר את הקשר הראשוני בין סיף לעליאן וגרסתו לפיה סבר כי עליאן מעוניין בכדורים לחתונת אחותו נראית, על פניה, בלתי סבירה, נוכח גרסתו לפיה בראשית הפגישה בירר עליאן האם ביכולתו של סיף להשיג עבורו רימונים. מכל מקום, העורר הרחיק עצמו מסיפור הפריצה ולא ניתן – בשלב זה – לקבוע עמדה נחרצת בשאלת מעורבותו בחלק זה של כתב האישום, גם לאחר עיון ביתר ראיות התביעה.

ראשית נאמר, כי גרסתו של סיף באשר למעורבותו של העורר בפרשה היתה בלתי עקבית. כך, בהודעתו מיום 21.7.07 מסר סיף, כי העורר הוא שהכיר לו את עליאן, ואף נכח במהלך פגישתם של השניים. ובלשונו של סיף:"לפני כחודש חברי עלאא אבו סלאח [הכוונה לעורר, ע' פ'] לא יודע מה שם אביו כבן 28 שנים תושב כפר אום טובה, במקום הוא גר במג'אר, הכיר לי את יוסף שנעצר הלילה עמי. עלאא הכיר לי אותו בעת שהייתי בטבריה בשמירה על עדר צאן. עלאא בא לבקר אותי והביא עימו את יוסף והכיר לי אותו ואמר לי שיוסף רוצה שאסייע לו לגנוב הרבה כדורים של נשקים מהבסיס שלי ובתמורה הוא ישלם לי כסף וייתן לי מה שאני רוצה וזה משתלם לנו מאוד. ואני הבנתי שעלאא הוא שותף שלו בעסק גניבת הכדורים ומכירתם כי עלאא אמר לי במפגש הזה שהוא עלאא שותף של יוסף בעסק הזה ורוצים שנעשה עסקים של גניבת תחמושת מהבסיס שלי ולמכור אותם ובתמורה לסיוע שלי בגניבת תחמושת אני אקבל הרבה כסף" (עמ' 2 להודעתו של סיף מיום 21.7.07. ההדגשות הוספו).

והנה, בהודעה נוספת שנגבתה ממנו ביום 22.7.07 טען סיף כי למעשה, התקיימו שתי פגישות. בפגישה הראשונה, הוא נפגש עם עליאן והעורר, אך עליאן לא אמר דבר. רק בהמשך, העורר יצר קשר בין עליאן לסיף. רק בפגישה זו הם נדברו בענייני גניבת הנשק, ומגרסתו של סיף כלל לא ברור אם העורר נכח בפגישה זו: "התקשרתי ל[עורר] ואמרתי לו שחלאס אני אעשה כל מה שהוא רוצה, אמר לי בסדר ונתן לי את הטלפון של יוסף שאני אצור איתו קשר. התקשרתי ליוסף, ואמרתי לו שאני מוכן לעשות הכל... למחרת הוא בא אלי ונפגשנו בצומת גולני... התחלנו לדבר והוא שאל אותי אם אני יכול לסדר רימונים, נשקים, אקדחים. אמרתי לו שאם הוא רוצה כדורים אני יכול להביא לו כי הייתי אחראי על מחסנים ואני יודע איפה יש כדורים"

(עמ' 2 להודעתו של סיף מיום 22.7.07 שעה 11:40). יושם אל לב, כי בגרסה זו, העורר כלל אינו מוזכר כמי שנכח בפגישה בה תואמה גניבת הנשקים. גרסתו של סיף בעניין מעורבותו של העורר בפרשה אינה עקבית, אפוא.

זוהי גם התמונה העולה מעיון בהודעותיו של עליאן. בהודעתו מיום 21.7.07 טען עליאן טוען

כי הוא פגש את סיף בכוחות עצמו וכלל לא שייך את

העורר לפרשה (הודעתו של עליאן מיום 21.7.07 שעה 03:58). בהודעתו מיום 23.7.07 טען עליאן כי הוא הכיר את העורר זמן קצר עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום ו"הוא אמר לי שיכיר לי בחור שמתעסק בדברים האלה ואני הבנתי ממנו שיכיר לי בחור שמוכר תחמושת. ועלא [הכוונה לעורר, ע' פ'] אמר שלאחר שהוא מכיר לי את הבחור הוא יוצא מהתמונה. עלא לא ביקש שום כסף זה מה שהיה. ואז הוא לקח אותי לפגישה עם הבחור בשם סיף ששם הכרתי אותו בפעם הראשונה... השיחה ביני לבין סיף הייתה בערך כרבע שעה" (עמ' 2 להודעה מיום 23.7.07. שעה 15:12). גרסה זו שונה מן הגרסה הקודמת שמסר עליאן, ובנוסף, היא אינה זהה לגרסתו של סיף. גם גרסה זו, אינה מאפשרת קביעה חד משמעית בהתייחס למידת מעורבותו של העורר בתכנון הפריצה ועל מידת מודעותו לה.

כל אלה, מובילים, להשקפתי, למסקנה לפיה קיימות נגד העורר ראיות לכאורה בעוצמה שאינה גבוהה, המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. ואכן, כפי שכבר ציינתי לעיל, העורר שוחרר זה מכבר לחלופת מעצר שתנאיה נקבעו בידי בית המשפט המחוזי. משאלו הם פני הדברים, ומשנקבע כי אכן קיימות נגד העורר ראיות לכאורה, אין בערר שלפני כדי להועיל לו.

באשר לשאלת יציאתו של העורר לעבודה ותנאי מעצר הבית – תנאי שחרורו של העורר לחלופת מעצר נקבעו בידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 22.8.07. כפי שכבר הובהר, החלטה זו אינה נושא הערר שלפני . העורר הבהיר כי הערר מוגש רק בשלב זה בשל התמשכות ההליכים, ובשל כך ששמיעת משפטו נקבעה רק לחודש פברואר 2008. ככל שהעורר חפץ לשנות, בשלב זה, את תנאי שחרורו בערובה, רשאי הוא לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. זאת, בטרם יפנה לבית משפט זה על דרך של ערר.

על יסוד כל האמור, הערר נדחה.