בש"פ 8491/01 מדינת ישראל נ. אלכסנדר גוסטב

על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, קשרו המשיב ואחר לשדוד נהג מונית, והם ביצעו את זממם תוך שימוש באלימות רבה. כתב האישום הוגש בחודש פברואר 2001, ובית המשפט המחוזי התרשם כי עוצמת ראיותיה של המבקשת אינה כזו המצדיקה מעצר. על כן היה בית המשפט מוכן לשקול אפשרות של שחרור המשיב, ובלבד שתוצע לו חלופה נאותה, אך את זו התקשה המשיב להציע.

בדיון שנערך בבית המשפט העליון, התרשם כבוד השופט אנגלרד מהראיות בדרך שונה, והוא סבר שיש באלו כדי להצביע על תשתית לכאורה להוכחת הנטען על ידי המבקשת בכתב האישום. לנוכח מסקנה זו, הוחלט לדחות את הערר שהגיש המשיב על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

אף ששמיעתן של הראיות היתה אמורה להתחיל בחודש מאי 2001, היא התעכבה עד לסוף חודש אוקטובר, ובישיבה שנערכה בתאריך 31.10.01 שמע בית המשפט מספר לא קטן של עדים. התיק נקבע להמשך לשני מועדים בחודש נובמבר, ואפשר שאלה יספיקו לשמיעת התיק עד לסופו.

המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים, ולכך מתנגד בא-כח המשיב בטענה כי לא זו בלבד שמעצרו של המשיב התארך מעבר לנדרש, אלא שבינתיים גם התערערו אותן ראיות שהיו אמורות להצביע על אשמתו.

אכן ההליכים בבית משפט קמא נמשכים זמן רב, אך נעשה מאמץ לסיימם במועד קרוב. מנגד, יש בסיס להשקפתו של בא-כח המשיב לפיה התערער משקלו של הזיהוי שנעשה על ידי נהג המונית, ובמהלכו הצביע על המשיב כאחד ממבצעיו של השוד. במצב זה, לא הייתי מהסס לדחות את בקשת המדינה, והייתי מורה על שחרורו של המשיב, דא עקא שאותו מכשול שניצב בפני בית המשפט המחוזי בשעתו, ניצב גם בפני, לאמור, אין בידי המשיב להציע חלופת מעצר שתבטיח את התייצבותו להמשך ההליכים. לפיכך, ובלב כבד, החלטתי להעתר לבקשת המדינה, ואני עושה זאת לתקופה מוגבלת, מתוך תקווה שבית המשפט המחוזי יסיים את ההליכים במועד קרוב.

לאור כל האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים, שתחילת מניינן ביום 8.11.01, או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 40047/01 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.