בש"פ 8492/13 מדינת ישראל נ. שושן ברבי

לפני בקשה להארכת מעצר רביעית של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים החל מיום 25.12.2013 או עד למתן פסק הדין בת"פ 36216-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום המתוקן

1.

ביום 17.8.2012 בין השעות 19:24-14:00 שתה המשיב ששה בקבוקי בירה וכוס וודקה מעורבבת במשקה. בהמשך נטלו המשיב ונאשם 2, אורן חנונה, שני בקבוקי בירה ונכנסו לרכב. בשעה 19:42 נהג המשיב ברכב כשלצדו נאשם 2. המשיב נהג ברכב כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים, במהירות מופרזת, תוך שמיעת מוזיקה חזקה ומבלי שהוא ונאשם 2 חגורים בחגורות בטיחות. באותה עת החלו לחצות את הכביש במעבר חצייה סבטלנה יגודייב, בתה שושנה ואלכסנדרה רובינוב. המשיב פגע בהן עם חזית הרכב וגרם למותן המיידי. המשיב ונאשם 2 לא עצרו במקום התאונה ולא הזעיקו עזרה אלא המשיכו בנסיעתם. לאחר כ- 156 מטרים נעצר רכבו של המשיב באופן אוטומאטי בשל הנזקים הרבים שספג מעוצמת התאונה. המשיב ונאשם 2 יצאו מהרכב ולאחר שניסו להתניעו ללא הצלחה נמלטו רגלית מהמקום. תוך כדי מנוסה התקשר המשיב לרעייתו וביקש ממנה לאסוף אותו.

2.

המשיב נסע לביתו של יוחאי גליקסמן, שהועסק על ידי המשיב בדוכן שבבעלותו. המשיב ביקש מגליקסמן לגשת לתחנת המשטרה ולספר כי הוא הנהג המעורב בתאונה. המשיב הבטיח לגליקסמן כי הוא ידאג לו לעורך דין טוב שיביא לשחרורו המהיר באם ייעצר. עוד ביקש המשיב מגליקסמן להעמיד פני "מתעלף" לפני השוטרים על מנת לשוות נופך אמין לדברים שימסור במשטרה ולהסתיר את המכשיר הסלולארי שלו לפני הגעתו למשטרה. גליקסמן הסכים, נתן את הטלפון שלו לאחר ומסר גרסתו השקרית במשטרה. משהתברר כי גרסתו הכוזבת של גליקסמן אינה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים שבזירת התאונה, חזר בו גליקסמן מהגרסה. המשיב, שידע כי המשטרה מחפשת אחריו, נמלט והסתתר באזור התעשייה בנתניה. בעת שהותו שם עד למעצרו ביום 20.8.2012, החזיק המשיב סמים מסוכנים מסוג קוקאין וחשיש לצריכה עצמית והשתמש בהם.

לפיכך הואשם המשיב בהריגה (שלוש עבירות), הפקרה אחרי פגיעה (שלוש עבירות), נהיגה בשכרות, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית.

תמצית הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובכללן ראיות מדעיות, הודעותיו של גליקסמן, מחקרי תקשורת ועדויות עדי ראייה. נטען כי נגד המשיב קמה עילת מעצר שכן קיים יסוד סביר לחשש כי יסכן את ביטחון הציבור. בהקשר זה נטען כי למשיב 14 הרשעות קודמות ביניהן בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב, הפרעת שוטר במהלך מילוי תפקידו, תקיפה, בריחה ממעצר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות סמים, איומים וסחיטה באיומים, בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים. עוד נטען כי תלוי ועומד נגד המשיב תיק נוסף בגין גרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש ועזיבת מקום התאונה. עוד נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקותו ממשפט ומריצוי העונש ולהשפעה על עדים. בנוסף לכך נטען כי לא ניתן לתת במשיב כל אמון ולא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה. ביום 19.2.2013, בהמלצת בית המשפט, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה.

4.

בית המשפט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון בהתנהגותו של המשיב היא גבוהה וכי לא ניתן לתת מענה למסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. ביום 14.3.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהסכמתו.

הארכות המעצר על ידי בית משפט זה

5.

משלא הסתיים משפטו של המשיב הוארך מעצרו שלוש פעמים בידי שופטי בית משפט זה, מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, שעמדו על מסוכנותו הרבה של המשיב כעולה מנסיבות ביצוע העבירות דנן ועברו הפלילי המכביד וכי לא ניתן לתת בו אמון, נוכח טיבן של העבירות שבנדון ונסיבות ביצוען ולאור הרשעותיו הקודמות בגינן ריצה מאסרים בפועל [ראו: החלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 3927/13 מדינת ישראל נ' ברבי

(12.6.2013); החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 6018/13 מדינת ישראל נ' ברבי

(11.9.2013); החלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 7105/13 מדינת ישראל נ' ברבי

(30.10.2013)].

בהחלטתה הנ"ל של השופטת חיות הודגש כי בשל חלוף הזמן קיים צורך דחוף לעבות באופן משמעותי את לוח הדיונים בתיק זה, שאם לא כן יהא בכך כדי להוות שיקול כבד משקל המטה את הכף אל עבר בחינתה של חלופת מעצר וכי על המבקשת לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. השופטת חיות האריכה את מעצרו של המשיב ב-45 ימים בלבד.

בהחלטתו הנ"ל של השופט מלצר הוטעם כי חלוף הזמן לא הכהה את מסוכנותו של המשיב וכי לא שוכנע שפג החשש מפני שיבוש הליכי חקירה אף אם גליקסמן העיד זה מכבר. יחד עם זאת, הדגיש השופט מלצר כי גם לאחר שנקבעו, בעקבות החלטתה של השופטת חיות , תשעה מועדים נוספים לקיום דיוני הוכחות בתיק (עד לאמצע חודש ינואר 2014), מועדים אלו אינם מקובצים ולפיכך סופו של המשפט אינו נראה באופק. השופט מלצר

הדגיש כי " בשלב זה" (ההדגשה במקור – י.ד.) כפות המאזניים עדיין נוטות לכיוון הותרתו של המשיב במעצר. מעצרו של המשיב הוארך ב-60 ימים בלבד.

השופט

מלצר הוסיף כי היה והמשיב יודיע לפני הערכאה המבררת כי הוא מודה בעבירת השיבוש שיוחסה לו, כפי שסנגוריו הודיעו כי יש בדעתו לעשות, מה שיקצר את ניהול המשפט, וסנגוריו יגישו לאלתר בקשה להוספת תאריכי דיונים נוספים בתקופת ההארכה, ניתן יהיה לשקול באופן חיובי הכנת תסקיר חלופת מעצר במהלך הארכת מעצר נוספת ככל שתתבקש.

קצב התקדמות ההליך העיקרי

6.

ערב הגשת בקשת ההארכה שנדונה לפני השופט מלצר , התקיימו תשע ישיבות הוכחות במהלכן העידו חמישה עשר עדי תביעה והוגשו בהסכמה הודעותיהם של חמישה עדים נוספים. באותו שלב היו קבועים תשעה מועדים נוספים בין חודש אוקטובר 2013 ועד מחצית חודש ינואר 2014 (30.102013, 6.11.2013, 17.11.2013, 19.11.2013, 24.11.2013, 26.11.2013, 12.12.2013, 25.12.2013, 19.1.2014).

7.

ביום 30.10.2013 העידו ארבעה עדי תביעה. בית המשפט נעתר לבקשת בא כוח המשיב וביטל את הדיון שהיה קבוע ליום 17.11.2013 וקבע דיון ליום 23.12.2013 תחתיו. ביום 3.11.2013 בעקבות בקשת בא כוח המשיב, קבע בית המשפט מועד נוסף ליום 11.12.2013. ביום 6.11.2013 העידו שני עדי תביעה. ארבעה עדי תביעה נוספים לא הגיעו והוצאו צווי הבאה לשניים מהם. ביום 19.11.2013 העידו חמישה עדי תביעה. שני עדי התביעה שהוצאו להם צווי הבאה הגיעו והעידו. שלושה עדי תביעה נוספים לא התייצבו והוצא צו הבאה לאחד מהם. בית המשפט דחה את הדיון הקבוע ליום 19.1.2014 וקבע תחתיו דיון ליום 21.1.2014. ביום 24.11.2013 העידו חמישה עדי תביעה. ארבעה עדי תביעה נוספים לא התייצבו. הוצא צו הבאה לאחד העדים וחודש צו ההבאה לעד נוסף. ביום 26.11.2013 העידו שני עדי תביעה. ביום 11.12.2013 העידו שלושה עדי תביעה. ביום 12.12.2013 העידו שלושה עדי תביעה. בא כוח המבקשת הודיע כי להערכתו בישיבה הבאה תסתיים פרשת התביעה.

נימוקי הבקשה

8.

המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ח' שווייצר – טוענת כי יש לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו הרבה הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו. המבקשת טוענת כי שירות המבחן עמד גם הוא על מסוכנותו של המשיב ועל כך שאין בחלופת מעצר לתת מענה למסוכנותו זו. עוד מדגישה בהקשר זה המבקשת את עברו הפלילי המכביד של המשיב ואת העובדה שהמשיב ריצה עונשי מאסר, ביניהם גם עונש של מספר שנים. גם עברו התעבורתי של המשיב מכביד. מסוכנותו זו, כך טוענת המבקשת, לא פחתה עם חלוף הזמן. המבקשת טוענת גם לחשש הממשי להימלטות מפני אימת הדין ושיבוש מהלכי משפט, לאור התנהגותו של המשיב בנסיבות המקרה דנן לאחר הפגיעה במנוחות. המבקשת מדגישה כי היעדר היכולת לתת אמון במשיב נלמדת גם מהרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות של בריחה ממעצר ותקיפות שוטרים. משלא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת המעצר מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב.

9.

המבקשת ציינה במסגרת השלמת הטיעון בדיון שנערך לפני כי בעקבות המלצת השופטת כי הצדדים יקיימו מגעים להסדר טיעון בגדרו ימחק סעיף ההריגה ויומר בגרם מוות ברשלנות בצירוף הפקרה ושיבוש מהלכי משפט, הצדדים ניהלו מגעים וגיבשו מתווה להסדר טיעון. אלא שהמבקשת מציינת כי משפחותיהם של נפגעות העבירה הביעו התנגדות נחרצת להסדר והודיעו כי בכוונתן לעתור מלפני בית המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטת הפרקליטות להתקשר עם המשיב בהסדר טיעון, ככל שהחלטה כאמור תתקבל.

תגובת המשיב

10.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד דוד יפתח – מדגיש את הערותיהם של השופטת חיות והשופט מלצר לעניין חלוף הזמן והתמשכות ההליך העיקרי מבלי שחלה התקדמות משביעת רצון בשמיעת העדים. המשיב מדגיש כי לא ברור מה יעלה בגורלו של הסדר הטיעון לאור העובדה כי המאשימה טרם החליטה בדבר וגם מהטעם שלא ברור כלל שהמשיב עצמו יעתר להסדר. המשיב מטעים כי לאור המלצת השופטת של בית המשפט קמא ניתן ללמוד כי אין סיכוי ממשי להרשעה בעבירת הריגה בנסיבות העניין ומשכך משקל חירותו של נאשם בטרם הוכרע דינו בנסיבות העניין, מקבל משנה תוקף. המשיב מדגיש כי בהתאם לרוח החלטתו של השופט מלצר הוא הודה לפני בית המשפט המחוזי בעבירת השיבוש ובאי כוחו עתרו לפני בית המשפט במטרה לעבות את לוח הדיונים אך בשל העומס על יומנו של בית המשפט הבקשה נעתרה באופן חלקי בלבד.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

12.

הקושי הנעוץ בבקשה דנן, מבלי להתעלם ממורכבותו הראייתית של התיק שבנדון, הוא שמדובר בבקשה להארכת מעצר רביעית מעבר לתשעה חודשים, זאת בהתחשב בקצב התקדמותו הבלתי משביע רצון של ההליך המשפטי עד כה. המבקשת שמה יהבה על הטיעונים שנשמעו מפיה בעבר בדבר מסוכנותו של המשיב. ודוק, השופטת חיות והשופט מלצר

עמדו בהחלטותיהם הנ"ל על כך שאמנם מסוכנותו של המשיב רבה, אך אין היא השיקול היחיד בבוא בית המשפט ליתן החלטתו בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. אל מול המסוכנות הנטענת יש לאזן את הזכות לחירות בטרם הוכרע משפטו של נאשם, וזכות זו הולכת ומקבלת משקל משמעותי יותר עם חלוף הזמן, במיוחד כאשר אין צפי ממשי להתקדמות ההליך באופן משביע רצון.

13.

אכן, חלוף הזמן כשלעצמו אפשר שלא יצדיק שחרורו של נאשם לחלופת מעצר. ואולם, לא אלה הם פני הדברים בנסיבות העניין. הערכאה הדיונית שנחשפה לראיות לא מעטות סברה כי יש מקום לשקול להמיר את סעיף ההריגה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, זאת מבלי להביע עמדה לגופם של דברים. גם בהערכה זו של הערכאה הדיונית לגבי חומר הראיות שהובא לפניה יש משום שיקול שאותו יש להביא בחשבון לעניין עוצמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. זאת ועוד, הסנגורים מצדם פעלו לקידום שמיעת התיק, בין היתר, בכך שהמשיב הודה בעבירת שיבוש מהלכי משפט, כעולה מהודעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 28.11.2013 והוגשה לעיוני במהלך הדיון שנערך לפני.

14.

לאור כל האמור, ומאחר שקיימת אפשרות שהסדר הטיעון לא יקרום עור וגידים ובהתחשב בהחלטתו הנ"ל של השופט מלצר – לפיה אם יודה המשיב בעבירת השיבוש וסנגוריו יפנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להוספת מועדי דיונים, ניתן יהיה לשקול באופן חיובי הכנת תסקיר חלופת מעצר במהלך הארכת מעצר נוספת ככל שתתבקש – דומני כי יש להתחיל בבחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. משכך הנני מורה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקיר בעניינו של המשיב שיבחן האם חלופת מעצר עשויה לאיין את מסוכנותו כמו גם את החשש לשיבוש מהלכי משפט ואת החשש מבריחה מפני אימת הדין. תסקיר שירות המבחן יונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי עד ליום 13.1.2014 והוא ידון

ויכריע בשאלת אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר ותנאיה לפי מיטב שיקול דעתו.

יודגש כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה בשאלה האם יש בחלופת מעצר להשיג את תכלית המעצר אם לאו או בשאלה האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. שאלות אלה תיבחנה על ידי שירות המבחן ותוכרענה על ידי בית המשפט המחוזי.

15.

לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב ויתר עילות המעצר המתקיימות בעניינו כפי שעמד עליהן בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות, הן נוכח נסיבות ביצוע העבירות שבנדון והן לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב, ולצורך מתן שהות מספקת לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו ולבית המשפט המחוזי להכריע בעניין אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים החל מיום 25.12.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 36126-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.