בש"פ 8504/17 יורם טהל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' שלו ) מיום 15.10.2017 במ"ת 42584-09-17 בגדרו נעצר העורר עד לתום הליכים משפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום יחד עם אחרים בעבירות של ייצור, הכנה והפקה של סמים מסוכנים; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; הסתייעות ברכב לביצוע פשע. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר הוגשה בקשה לעצרו עד לתום הליכי המשפט נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר אך ביקש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו והורה על קבלת תסקיר מעצר. ביום 15.1.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי לאחר קבלת תסקיר מעצר מיום 1.10.2017 אשר בשוליו הומלץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

2.

במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביקש בא-כוח העורר מבית המשפט שיפנה את העורר לבדיקה נוספת אצל שירות המבחן כדי שתיבדק התאמתו למעצר באיזוק אלקטרוני. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה והורה על מעצרו עד לתום משפטו. העורר שב ומבקש מבית משפט זה שבקשתו למעצר באיזוק אלקטרוני תתקבל, וכי יורה בית משפט זה על עריכת תסקיר מבחן חדש בהתאם. לטענת העורר יש לשעות לבקשתו, חרף האמור בתסקיר המעצר, על פיו ההתרשמות משלושת המפקחים אשר הוצעו הייתה אכן טובה, אך לא מספקת לאור העמדות המקלות שהם גילו ביחס לחומרת העבירות המיוחסות לעורר וביחס לשימוש בסמים בכלל. בתסקיר גם נאמר כי קיים ספק רב באשר ליכולתם של המפקחים לשמש דמויות סמכותיות עבור העורר, המהווה דמות דומיננטית בסביבתו וכן כלפיהם. כך גם התרשם שירות המבחן שקיימת רמת סיכון להישנות פעילות עוברת חוק וכי החלופה המוצעת תתקשה לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן העורר.

3.

לטענת העורר, דברי המפקחים המוצעים הוצאו מהקשרם והעובדה שהם הביעו את עמדותיהם באופן אותנטי עמדה להם לרועץ, שלא בצדק. לטענתו, חרף האמור בתסקיר, המפקחים הם מפקחים טובים וכי בכוחם לפקח עליו בצורה נאותה לבל יעבור על תנאי האיזוק האלקטרוני, המשמש כשלעצמו ערובה טובה לאי הישנות התנהגות עוברת חוק. אך מעל הכול הדגיש בא-כוח העורר את מצבו הרפואי הלקוי של העורר אשר חולה במחלת הסרטן ועבר מספר טיפולים כימותרפיים. מצב רפואי מסובך זה דורש טיפול מיוחד ואין שירות בתי הסוהר מצויד באמצעים הרפואיים להתמודד עמו. הוא צירף במהלך הדיון סיכום ביקור של העורר במרפאת בית הסוהר מיום 1.11.2017 ממנו עולה לטענתו כי קיימת בעיה בספירת הדם של העורר ובמיוחד במצב הטרומבוציטים בדמו. על אלו הוסיף בא-כוח העורר כי המקום שבו מוצע שישהה העורר באיזוק אלקטרוני אינו המקום שבו בוצעה העבירה ומכאן שגם עובדה זו מקהה את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

4.

המשיבה החזיקה אחר החלטת בית המשפט המחוזי והצביעה על עברו הפלילי הכבד של העורר; על היקף העבירות המיוחסות לו; על המלצה שלילית של שירות המבחן, ממנה אין מקום לסטות; על הבעייתיות של מיקום החלופה; על אי התאמתם של המפקחים. היא הוסיפה עוד כי מתוך הגיליון הרפואי שהגיש בא כוח העורר בדיון, עולה כי נכון ליום הבדיקה יש דווקא שיפור בספירת הטרומבוציטים בדמו של העורר. מכל מקום לעת הזאת אין ראיה רפואית שמחלתו של העורר פעילה.

5.

על פניו, בנסיבות העניין ונוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, אין מקום להיעתר לבקשה להורות לשירות המבחן לבדוק את אפשרות שחרור העורר לחלופה כלשהי בשנית, שעה שמדובר באותם מפקחים שהוצעו בעבר ובאותו מקום שבו הוצע שישהה העורר במעצר באיזוק אלקטרוני. בא-כוח העורר ביקש אמנם לקעקע את הממצאים ואת המסקנות של שירות המבחן בהצביעו על סגולותיהם של המפקחים המוצעים ועל אודות מצבו הרפואי הקשה של העורר. אלא שהתסקיר הינו חד-משמעי באופן השולל מצד אחד את מסוגלות המפקחים לפקח על העורר וגם קובע כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק של העורר בתחום הסמים.

6.

חזקה על שירות בתי הסוהר כי יתנו לעורר את הטיפול הרפואי המתאים והיאה לו וכי אם חלילה תחול הידרדרות במצבו, יימצא פתרון הולם בתוך כתלי בית הסוהר או מחוצה להם.

הערר נדחה אפוא.