בש"פ 8506/00 אחמד אבו ואסל נ. מדינת ישראל

בכתב האישום שהוגש נגד העורר לבית משפט השלום בחדרה נטען, כי בתאריך 2.10.00 הוא השתתף בהתפרעות באזור כפר קרע. לטענת המשיבה, הוא נמנה על אלה שידו אבנים לכיוון הצומת ולעבר שוטרים, והוא סייע לאחרים שהבעירו צמיגים ושברו עמודי תאורה ורמזורים.

בית משפט השלום קבע בהחלטתו בבקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום הליכים, כי נגד העורר קיימת תשתית של ראיות-לכאורה, וממצא זה מתבסס, בין היתר, על העובדה שהעורר הודה בחקירתו במעשים שיוחסו לו.

בית המשפט הוסיף וקבע כי התנהגות העורר מקימה עילת מעצר, הואיל והיא מסכנת את בטחון הציבור. בית המשפט הנחה את עצמו בהלכות שנתנו בבית משפט זה לאחרונה, והורה על מעצרו של העור.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך נכון לעשות גם בהליך המונח בפני. כבר נאמר על ידי בית משפט זה, כי ידוי אבנים על כלי רכב נוסעים ושוטרים, כרוכה בו סכנה שעלולה להסתיים בקיפוח חיי אדם. מי שבוחר לנהוג כך, גלומה בו סכנה שהוא יחזור על מעשיו, אם המצב הבטחוני ישוב ויחמיר. מדינה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם המצב שנוצר כאשר בליבם של נהגים תמימים, קיים חשש לנהוג בכבישי הארץ, ועל מנת למנוע תופעות מן הסוג הזה בעתיד, אין מנוס מלהכביד את היד על מי שחטא בכך בעבר. אכן, מצווה בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, ובמיוחד כאשר מדובר בנאשם קטין, אולם העורר שבפני כבר אינו קטין, והוא חטא במעשים, שגם בהשוואה לאחרים שנטלו חלק בהתפרעות, היה רב יותר. בכך יש גם כדי לענות על הטענה לפיה רק את העורר הוחלט לעצור, בעוד ששותפיו למעשים שוחררו לחלופת מעצר. עניין זה הטריד גם אותי, כמו גם העובדה שהעורר עצור זמן ממושך ומשפטו טרם החל. אך בסופו של דבר נטית הכף לחובת העורר, והגעתי למסקנה כי יש להשאיר את החלטת המעצר על כנה ולהביע משאלה כי ההליכים בעניינו של העורר יסתיימו בהקדם.

הערר נדחה.