בש"פ 8515/06 איגור קוטובסקי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט טל) מיום 13.10.06 בב"ש 93469/06 בגדרה התקבל ערר המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (השופט חג' יחיא) להורות על שחרור העורר למעצר בית (ב"ש 3766/06 מיום 12.10.06) במסגרת ת"פ 5492/06.

ב.כנגד העורר הוגש ביום 28.8.06 כתב אישום בגין עבירות של גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, יבוא סמים מסוכנים, הספקת סמים מסוכנים, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973. המשיבה טוענת כי עם שובו של העורר ארצה לאחר ביקורו בהולנד הביא עימו זרעי קנבוס על מנת לגדלם, ובכך ייבא סמים לארץ שלא כדין. בתאריך 22.8.06 נמצא בביתו של העורר סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 15.49 גרם וסם חשיש במשקל 0.34 גרם, שלטענת המשיבה לא היה לצריכה עצמית. באותן נסיבות גידל העורר סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל מעל 20 ק"ג על גג ביתו. בנוסף נמצאו משקל אלקטרוני וחומר דשן לגידול הסם. המשיבה טוענת עוד, כי בנוסף על העבירות סיפק העורר את הסם לאחותו, בכך שנתן לה לעשנו. המשיבה טענה כי לאור העבירות המיוחסות לעורר ועברו הפלילי, בגין גניבת רכב ותקיפה, יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

ג.ביום 12.9.06 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת נאור) על עריכת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן. בתאריך 3.10.06 קבע בית המשפט כי שירות המבחן לא התייחס לאפשרות של שחרור העורר בפיקוח אביו, כפי שהוצע. נתבקשה השלמה, וביום 12.10.06 הובא התיק בפני בית משפט השלום בתל-אביב יפו (השופט חג' יחיא). לאחר עיון בתסקיר המשלים, החליט בית המשפט, בהמשך להחלטת השופטת נאור, על החזקת העורר במעצר בית בבית אביו עד תום ההליכים. המשיבה עררה לבית המשפט המחוזי.

ד.ביום 13.10.06 נדון הערר בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' טל). בהחלטתו ציין בית המשפט, כי שירות המבחן בחן את כשירותם של אביו של העורר וכן רעיית האב ומצא אותם בעלי יכולת לפיקוח על העורר. עם זאת קבע בית המשפט, כי מהתסקיר עולה ספק לגבי יכולתם של האב ורעייתו לשלוט בהתנהגותו של העורר, ולכן – בהסתמך על המלצה שירות המבחן – החליט בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

ה.ביום 19.10.06 הוגש הערר הנוכחי. נטען כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שביטל את החלטת בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית בבית אביו בפיקוחם של אביו ורעייתו. לטענת העורר אין נשקפת ממנו מסוכנות קונקרטית בהתקיים פיקוח יעיל וצמוד של 24 שעות של אביו ורעייתו, שנמצאו מתאימים על ידי השירות. בנוסף, נכון העורר להשתתף בקבוצות טיפוליות על מנת להיגמל מהשימוש בסמים.

ו.עיינתי בשני תסקירי שירות המבחן. תואר רקע משפחתי ואישי לא קל, הכולל התמכרות למריחואנה. השירות הביע חשש להמשך הידרדרותו של העורר ולמעורבות בפלילים; הוא לא נקט צעדים לגמילה ויתקשה לגייס כוחות לקהילה טיפולית. לפיכך לא הומלץ על שחרורו. בתסקיר נוסף נקבע כי האב ורעייתו המוצעים כמפקחים הם אנשים נורמטיביים בעלי יכולת; עם זאת הביע השירות ספק באשר ליכולתם לרסן את העורר, ועל כן לא הומלץ על השחרור.

ז.(1) בדיון תיאר בא כוחו המלומד של העורר את שולחו כמי שכל שעשה היה לצריכה עצמית וכאדם כן ששיתף פעולה מיידית בחקירה; כן נטען כי הכמות של 20 ק"ג מתייחסת לכלל הצמחים שהיו ברשות העורר, לרבות הגבעולים, ולא לכמות הסם, וכי אין חשש לציבור אם יהא העורר בפיקוח, כיוון שכל עיסוקו הוא לעצמו, ואין כל ראיות לסחר; אין לו קשרים עם סוחרי סמים, משפחתו תומכת בו, ואין מקום להותירו במעצר בעולם עברייני; הסיכון, ככל שהוא קיים, קטן.

(2) מנגד טען בא כוח המדינה כי מסוכנות העורר גבוהה בהעדר אופק טיפולי, ונוכח הכמות המסחרית של הסם ומאזניים דיגיטליים שנמצאו ברשות העורר; העורר מסר לא רק לאחותו סם אלא גם לאחר.

(3) לעורר הרשעה מסוג עבירות רכוש, משנת 2000.

ח.סבורני, בכל ההערכה לטענת הסניגור, כי לעת הזאת אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, בראש וראשונה בשל תסקירי שירות המבחן. מטבע הדברים, השירות הוא "הסמן הטיפולי-שיקומי" לבית המשפט, והנה בשתי ההזדמנויות היתה, בסופו של יום, השורה התחתונה של השירות זהה – ואינה חיובית. על פניו המצב אינו מעודד: ההתמכרות, הגידול של כמות סמים רצינית (גם אם פחותה "נטו" מן הנטען), המאזניים הדיגיטליים – כל אלה מחשידים ומצדיקים מעצר. אכן, פעמים שאושר מעצר עד תום ההליכים במקרים של אחזקת כמות גדולה של סמים וזוהי כידוע הגישה השיפוטית ככלל, אף כשתסקיר השירות המליץ אחרת (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל)), לא כל שכן שעה שלא המליץ. בית המשפט קמא איזן איפוא נכונה, לדעתי, לאחר ששקל את כלל הנסיבות ונדרש לחלופה המוצעת. אזכיר גם כי חזקת המסוכנות קיימת (סעיף 21(א)(1)(ג)(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996) ומצטרפת לכל אלה. לא אומר שלא יהיו מקרים של שחרור לחלופה גם בעבירות סמים, ותקדימים לכך קיימים, אך מקרה זה אינו בא בקהלם, הן לעצמו הן מבחינת אפשרות הפיקוח.

ט.בטרם סיום אציין, כי אולי מעז ייצא מתוק, שמא מן המצב אליו קלע העורר את עצמו יגיע לתובנה טובה יותר של גמילה ושיקום, שהרי עודו אדם צעיר ועתידו לפניו.

י.לא אוכל להיעתר לערר.