בש"פ 8519/99 גבריאלה כהנא נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת פסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

1.כנגד העוררת הוגש, ביום 31.12.98, לבית משפט השלום (תעבורה) בפתח-תקוה כתב אישום, המייחס לה גרימת מוות בנהיגה רשלנית (עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961-, וסעיף 40 לפקודת התעבורה).

2.על פי כתב האישום יצאה העוררת מן החניה שתחת בית מגוריה בנסיעה לאחור, על אף שדה הראיה המצומצם, ומבלי להיעזר באדם נוסף שיכוון את נסיעתה. בהגיעה אל המדרכה פגעה במנוחה - הולכת רגל - ומכוניתה אף עלתה על המנוחה. נטען כי החבלות מן התאונה הביאו למותה של המנוחה.

3.טרם הגשת כתב האישום נפסל רישיונה של העוררת על ידי קצין משטרה בפסילה מנהלית לשישים יום. כנגד הפסילה הגישה העוררת בקשת ביטול הפסילה לבית משפט השלום בפתח-תקוה. בית המשפט, מפי השופטת ר' לורך, החליט לקצר את תקופת פסילת רישיון הנהיגה בשלושים יום. בהחלטתו שקל בית המשפט את נסיבותיה האישיות של העוררת - אם חד הורית הזקוקה לרכב לביצוע עבודתה - ואת התנהגותה הלקויה של המשטרה בחקירת התיק. מנגד נשקלו קיומן של ראיות לכאורה, נסיבות ביצוע העבירה ועברה התעבורתי של העוררת.

4.ביום 17.1.99 החליט בית משפט השלום בפתח-תקוה, מפי השופטת ל' ברודי (ב"ש 1201/98), לפסול מנהלית את העוררת מהחזיק ברישיון הנהיגה עד תום ההליכים הפליליים נגדה. בית המשפט קבע כי השתכנע כי קיים חשש כי העוררת בנהיגתה תסכן את שלום הציבור. בית המשפט ביסס הכרעתו על נסיבות התאונה כמו גם על עברה התעבורתי של העוררת, אשר כולל עבירות של אי ציות לתמרורים, מהירות, ונסיעה לאחור ללא צורך.

5.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ב"ש 90129/99). ביום 9.2.99 החליט בית המשפט המחוזי, מפי השופט ע' דוויק, לדחות את הערר. בית המשפט למד את מסוכנות העוררת מנסיבות התאונה:

קביעה כי נהיגתו של אדם מסוכנת לביטחון הציבור הינה, בראש ובראשונה, פועל יוצא של הערכת נסיבות התאונה בה הוא מעורב. התוצאה הטראגית של תאונה אינה בהכרח אמת המידה היחידה או העיקרית בקביעת המסוכנות. ברור כי אין דינו של נהג אשר פגע בהולך רגל שבו הבחין, ולו באיחור, ואשר לא הצליח לבלום במועד ולהימנע מפגיעה, כדינו של מי שנוהג אחורנית בשטח שבו הראות מוגבלת, אינו מבחין בדבר, פוגע בהולך הרגל ומפילו ארצה, עולה עליו עם הרכב ועדיין אינו חש בכך.

...

יתר על כן, הנסיבות בענייננו חמורות יותר, שכן מדובר בנסיעה לאחור אשר מלכתחילה היה ניתן למנוע אותה. עוד מדובר בנסיעה מקום שחלק משדה הראיה חסום ע"י נתון אובייקטיבי וכן, ואולי במיוחד, עקב כך שנתיב הנסיעה לאחור כלל חציית מדרכה לרוחבה. כל הרכיבים הללו היו מוכרים לעוררת ויש לקחת אותם בחשבון בהערכת מסוכנותה.

(עמודים 4-5 להחלטה, ההדגשות במקור).

עוד ציין בית המשפט את עברה התעבורתי של העוררת. בית המשפט שקל את הנזק שעלול להגרם לעוררת ומצא כי משום שאינה נהגת מקצועית יש באפשרותה להקטין את נזקה באמצעות שימוש בתחבורה ציבורית. בית המשפט הוסיף כי גם לו השתכנע כי לעוררת צפוי נזק של ממש לא היה בכך כדי לשנות את הכרעתו, שכן, לטעמו, האינטרס של הגנה על בטחונו של הציבור, גובר בעליל על אי הנוחות שנגרם לעוררת.

6.לימים הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט השלום בפתח-תקוה, ביום 9.3.99. בית המשפט התרשם כי אין בראיות החדשות שהוצגו בפניו כדי לכרסם בראיות התביעה והוסיף, כי אף אם נכונה טענת המומחה מטעם העוררת והמנוחה אכן נפלה טרם התאונה, עדיין משבחרה העוררת להסיע את רכבה לאחור, היה עליה לנקוט אמצעי זהירות ולנהוג בתשומת לב מירבית, אך היא נמנעה מעשות כן. על פי הודעת הערר שלפניי נדחה ערר שהוגש על החלטה זו ביום 29.3.99, אולם עותק מן ההחלטה לא צורף אל התיק.

7.ביום 24.10.99 נדחתה בקשה נוספת לעיון חוזר שהגישה העוררת, על ידי בית משפט השלום. נקבע כי חוות הדעת החדשה אשר הגישה העוררת אינה גורמת לכרסום משמעותי בראיות התביעה. בית המשפט חזר והדגיש כי אף אם היתה המנוחה שרועה על המדרכה, יש בהתנהגותה של העוררת התרשלות לכאורה. בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' הרטל, דחה את הערר שהוגש על החלטה זו ביום 21.11.99. בית המשפט המחוזי אימץ את הנמקתו של בית משפט השלום במלואה. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

8.לאחר דיון בעניין, אני מחליט כי על התביעה לפנות לתזכורת לבית המשפט לתעבורה בפתח-תקוה כדי שיקבע תאריכים סמוכים להמשך הדיון כך שהמשפט יסתיים בזמן הקרוב.

9.לאחר קביעת התאריכים יומצא לבית משפט זה פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקוה בעניין זה ועם קבלתו אקבע מועד לדיון בערר.