בש"פ 8521/05 ריאד אבו עביד נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל) מיום 17.8.2005, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר, בן 28, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, ומיוחסות לו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לפשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע והפרת הוראה חוקית. לפי העובדות המפורטות בכתב האישום, נפגש שוטר סמוי עם אדם שהציג עצמו בשם "האיל" לשם סיכום עסקת סמים מבוימת. באותו מעמד סוכם בין האיל לשוטר הסמוי כי האיל ימכור לשוטר 1.5 ק"ג הירואין ו-25 ק"ג חשיש. בעקבות כך קשרו העורר והאיל קשר להוציא את העסקה אל הפועל והעורר אמור היה להוביל את הסמים מדרום הארץ ולהביאם אל האיל, באזור הצפון. למחרת היום הגיע העורר לכפר דבורייה שבצפון ברכב "מרצדס" שבו הוביל את הסמים לצורך העסקה. שם פגש את האיל והעביר לו שתי אריזות סגורות, האחת הכילה כמות של כ-25 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש ובשנייה היה הרואין במשקל שאמור היה להיות קילוגרם ומחצה. האיל והעורר נסעו האחד בעקבות השני אל מקום המפגש בכפר תבור שעליו סוכם בין האיל לשוטר הסמוי. העורר התייצב בעמדה המשקיפה על המקום המיועד לביצוע העסקה, במטרה לאבטח אותו ולוודא כי העסקה תתבצע כמתוכנן. השוטר הסמוי החל להעביר את הסמים מרכבו של האיל, ולאחר שהעביר את חבילת החשיש וקודם שהיה סיפק בידו ליטול את חבילת ההרואין, יצאו שוטרים שארבו בקרבת מקום לשם ביצוע מעצרו של האיל. עם יציאת השוטרים לביצוע המעצר, נמלט האיל כשההרואין ברכבו ודקות ספורות לאחר מכן עזב גם העורר את עמדתו והחל בנסיעה, אולם דרכו נחסמה והוא נעצר על ידי השוטרים. בעת שנעצר נהג העורר ברכב "מרצדס" אשר לגביו הוצאה ביום 7.6.2005 הוראה על איסור שימוש מאת ראש מדור תאונות דרכים באת"ן נגב.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 31.7.2005 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר טרם שיכריע לגבי בקשת המעצר. התסקיר הוגש 12.8.2005 ובו המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא בביתו של מר אברהים אזברגה ותחת פיקוחו או תחת פיקוח מי משני הערבים האחרים שהוצעו. למרות המלצה זו, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 17.8.2005 על מעצרו של העורר בקובעו כי דבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר אינו שנוי במחלוקת וכי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר והחשש כי העורר ייצור קשר עם שותפו שנמלט, דוחקים לקרן זווית את נסיבותיו האישיות עליהן עמד שירות המבחן בתסקירו.

4.מכאן הערר שבפניי.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל ראוי להמלצת שירות המבחן וכן לכך שהינו אדם צעיר ללא עבר פלילי, העומד להינשא בקרוב ואשר ניהל עד לפרשה נשוא כתב האישום אורח חיים נורמטיבי ועבד כשכיר בחברת הסעות. המשיבה, מצידה, תומכת בנימוקיו של בית משפט קמא ומבקשת לדחות את הערר.

5.דין הערר להידחות.

אכן, העורר נעדר עבר פלילי ומתסקיר שירות המבחן וכן ממכתב שהוצג מאת מעסיקו עולה כי עד שהסתבך בפרשה נשוא האישום ניהל אורח חיים נורמטיבי. יחד עם זאת, מדובר בכמות אדירה של סמים מסוכנים המקימה כנגדו חזקת מסוכנות שקשה לסותרה. שירות המבחן סבר אומנם כי החשש להישנות המעשים קטן, בהדגישו את עברו הנקי של העורר ואת נתוניו האישיים טרם הסתבכותו בפרשה הנדונה. אולם, יש לזכור כי עניין לנו בתסקיר המוגש בשלב המעצר, ובעורר המכחיש את המעשים המיוחסים לו, כפי שהוא זכאי כמובן לעשות. בנסיבות אלה, אין בידי שירות המבחן האפשרות להתייחס בתסקיר לגופם של המעשים המיוחסים לעורר, ונדבך זה בהערכת המסוכנות בולט בחסרונו. כמו כן, מתעורר במקרה הנדון חשש, עליו עמד בית משפט קמא, כי אם ישוחרר העורר הוא עלול לנסות וליצור קשר עם שותפו שנמלט ובידיו אריזת הסם המסוכן מסוג הרואין. עוד יש לזכור כי העורר הוא, לכאורה, זה שהוביל את הסם מדרום הארץ אל נקודת המפגש תוך שהוא עושה לצורך כך שימוש ברכב ההסעות של מעבידו.

נוכח מכלול הנסיבות שתוארו ונוכח העדר גרסה בהירה מצד העורר שנלכד בכף, יש קושי לקבוע כבר עתה כי מדובר במעידה חד פעמית שלא תישנה. כן יש קושי לומר, ולו לכאורה, כי חלקו של העורר בפרשה שולי. בהתחשב בכל אלה וכן בהתחשב במלחמת החורמה שאנו מחויבים לה נגד עבירות סמים ובייחוד נגד עבירות מן הסוג המיוחס לעורר, שעניינן סחר בסמים בהיקפי-ענק, נראה כי יש מקום להעדיף במקרה זה את השמירה על שלום הציבור ובטחונו אף במחיר הפגיעה הנגרמת לעורר כתוצאה משלילת חירותו בשלב המעצר.

הערר נדחה.