בש"פ 8524/06 אלן לויט הופמן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ע' חבש) מיום 21.9.06 בב"ש 6786/06 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 2132/06, ועל החלטת בית המשפט מיום 15.10.06 הדוחה את בקשת העורר לעיון חוזר בגין ההחלטה למעצר עד תום ההליכים.

ב.(1) ביום 26.7.06 נעצר העורר עם שני נאשמים נוספים, ובהמשך הוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות של קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק בלא רשות על פי דין, החזקת סכין שלא כדין ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, המיוחסת לעורר בלבד, עבירות לפי חוק העונשין תשל"ז-1977. על פי כתב האישום נפגשו הנאשמים במטרה לפגוע באדם בירושלים ולכן נשאו נשק; העורר החזיק אקדח דמה, האחרים אקדח וסכין מתקפלת. כשהבחינו כי כוחות משטרה מבקשים לעצרם, סירב העורר לפתוח את הדלת, וזו נפתחה לאחר שהמשטרה השתמשה בפטיש. ביום 20.8.06 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת ג' כנפי שטייניץ) כי קיימות נגד הנאשמים ראיות לכאורה. בית המשפט קבע כי העבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, מוגדרת כעבירת ביטחון ומקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ועילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

(2) בית המשפט ביקש משירות המבחן להכין תסקירי מעצר. שירות המבחן הבין משיחה עם העורר, כי אין הוא מעוניין בחלופה כלשהי, שכן אין הוא רואה עילה למעצרו. יצוין כי העורר הורשע בעבר ונדון למאסר 20 חודשים בשנת 2001, אך ניסה להשתקם לאחר מכן. בעקבות דיון המשך הוגש תסקיר משלים, בו נאמר: "הערכתנו לא השתנתה מהתסקיר הראשון, וגם כיום אנו רואים פער משמעותי בין אורח החיים כפי שמציג ולבין עבירותיו ... אין אנו יודעים אם חלופת מעצר תאיין או תפחית רמת הסיכון. במידה ובית המשפט יחליט לשחררו, החלופה שנראית לנו מתאימה הינה פיקוח אלקטרוני". ההצעה היתה פיקוח אלקטרוני בבית העורר, שיוכל לשמור בעת שהותו בבית על בנו התינוק, וזאת בפיקוח רעייתו וערבות נוספות. בית המשפט לא ראה בכך (אף שכבר הותקן קו בזק, המאפשר פיקוח אלקטרוני) חלופה מספקת; לפיכך הורה ביום 21.9.06 לעצור את המבקש עד תום ההליכים. אחד מהנאשמים האחרים שוחרר על ידי בית המשפט בתנאים מגבילים לאחר שהמציא חלופה הולמת. בהחלטה נוספת מיום 15.10.06 בבקשה לעיון חוזר, לא ראה בית המשפט מקום לדיון, בנימוק כי לא נתחדש דבר מאז ההחלטה הקודמת.

התיק קבוע לשמיעת הראיות ביום 2.11.06.

ג.בערר נטען, כי שגה בית המשפט בהחלטתו שאין מקום לחלופת מעצר במקרה דנא. לשיטת העורר, חובה על בית המשפט לנסות ולמצוא חלופה אשר תספק את צרכי המעצר כדוגמת מעצר בית בפיקוח אלקטרוני, כפי שניתן במקרה דנא.

ד.(1) בא כוחו המלומד של העורר העלה טענת אפליה אל מול הנאשם ששוחרר; ועוד, נטען בין השאר כי בעבר – במקרה קודם – הקפיד העורר על מעצר בית, ומכאן שיש ליתן בו אמון. העורר עצמו ציין בדיון כי הוא עצור 3 חודשים ולשיטתו הוא חף מפשע.

(2) בא כוח המדינה השיב כי הנאשם ששוחרר במקרה דנא היה נעדר עבר פלילי, ולפיכך אין מקום לטענת אפליה. לשיטתו המדובר בעבירה לכאורה שנעשתה בחבורה ובנשק (גם אם של העורר היה נשק דמה) תוך זיקה לעולם עברייני, ומצביעה על מסוכנות, ושירות המבחן אינו ממליץ על חלופה.

ה.עיינתי בתסקירים וכן ברישומו הפלילי של העורר, הכולל עבירות בהחזקת נשק, אגרופן, וסכין שלא כדין, עבירות רכוש (זיוף וסביביו, שעליהן נדון למאסר בפועל) וכן סמים והפרת הוראה חוקית. חוששני שבמכלול אין בידי להיעתר לערר, עם כל ההבנה לצרכי המשפחה הצעירה והשמירה על התינוק. לא מצאתי, נוכח התסקירים והעבר וכן מהות העבירה הנוכחית כנטען, המצביעה על מסוכנות – הילכו שלושה יחדיו בלתי אם נועדו – מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. שירות המבחן הוא ככלל "הסמן הטיפולי", המבכר שהות בבית ובקהילה על שהות מאחורי סורג ובריח. בהיעדר המלצה הימנו, במיוחד למי שעברו אינו נקי, הכף נוטה שלא לחיוב. אין בידי איפוא להיעתר לערר. מועד ההוכחות קרוב, וכמובן ככל שתיווצר במהלך ההוכחות – והעורר טוען לחפות – עילה לעיון נוסף, בידי העורר לשוב לכך.