פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8527/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
מיתעב אסמעין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת בתיק ב"ש 1580/08 מיום 7.10.2008 למעצר עד תום ההליכים שניתנה על ידי
כבוד השופט א' אמינוף
תאריך הישיבה:
י"ז תשרי, תשס"ט
(16.10.2008)
בשם העורר:
עו"ד ראפי מסאלחה
בשם המשיבה:
עו"ד ענת חולתא
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כבוד השופט א' אמינוף) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בגין כתב אישום שהוגש נגדו (ת"פ 119/08).
העובדות וההליכים
1.
בכתב האישום מיוחסות לעורר במסגרת שני אישומים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק (החזקה), איומים, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד.
2.
באישום הראשון נטען כי בין העורר למתלונן, שהם קרובי משפחה, קיים סכסוך. בראשית חודש ספטמבר התקשר העורר למתלונן ואיים עליו כי יירה בו. כמו כן, העורר קשר יחד עם פאדי, שהוא קרוב משפחה נוסף, קשר לפגוע במתלונן באמצעות ירי ולגרום לו לחבלה חמורה, מום או נכות. לשם מימוש הקשר התקשר העורר למתלונן וביקשו להגיע לבית העורר כדי ליישר את ההדורים. לאחר שהמתלונן הגיע לאזור בית העורר פתח העורר בירי לעבר רגלי המתלונן מאקדח שהוחזק שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום פאדי שנכח במקום ירה אף הוא מאקדח. בעקבות מעשים אלו נגרמו למתלונן פצעי ירי רבים, הוא שתת דם רב ואף נזקק לטיפול רפואי.
3.
באישום השני נטען כי עוד לפני האירועים נשוא האישום הראשון החזיק העורר שלא כדין אקדח וכן החזיק שלא כדין, יחד עם פאדי, ברובה סער וברימונים. כמו כן נטען שהעורר החזיק במרתף שבביתו ובסמוך לגדר הבית כדורי אקדח וכדורי רובה וכן החזיק שם סם מסוכן מסוג חשיש וסם מסוכן מסוג MDMA (אקסטזי) וכל אלו שלא לצריכתו העצמית בלבד וללא היתר כדין.
4.
עם כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה. בית המשפט פירט בהחלטתו את הראיות השונות שבתיק. מהודעות המתלונן במשטרה עולה כי העורר התקשר למתלונן כפי שנטען בכתב האישום. המתלונן מסר בהודעות כי הוא מכיר את העורר היטב וכי המקום ממנו ירו לעברו היה מואר כך שהוא זיהה את פניו של העורר כמי שירה לעברו. העורר לבש חולצה שחורה וג'ינס כחול. בהודעה הראשונה מיום 8.9.2008 מסר המתלונן כי לא היו ליד העורר בעת הירי אנשים נוספים אך כנראה שפאדי היה בסביבה. כמו כן נמסר כי הרקע לסכסוך הוא שיחת טלפון שקיים המתלונן עם צמד בנות מטלפונו של העורר. המתלונן ביקש בהמשך למסור הודעה נוספת כדי להוסיף פרטים ונוכח בקשת המשפחה כי ישנה גרסתו כדי לסייע לעורר, שהוא חולה. באותה הודעה מיום 10.9.2008 טען המתלונן כי למעשה בשיחת הטלפון עם צמד הבנות הוא ביקש מהן למסור לפאדי שיפסיק לספק סמים לעורר נוכח מחלתו. כמו כן הוא הוסיף כי ביום האירוע הירי בוצע לעברו משני כלי נשק כאשר היורה הנוסף היה פאדי שהיה עם גרב על ראשו. בהמשך ביום 14.9.2008 מסר המתלונן עוד הודעה ובה נטען כי פאדי היה שותף לירי אך הוא ירה לאוויר ולא פגע במתלונן. ביום 18.9.2008 מסר המתלונן הודעה נוספת לפיה מופעלים עליו לחצים ממשפחת העורר לומר כי טעה בזיהוי בתמורה למאות אלפי ש"ח.
5.
בכל הנוגע להודעות העורר במשטרה ציין בית המשפט כי העורר הכחיש בהן כל מעורבות בירי וטען כי מאחר שהוא זומן למשטרה הוא הסגיר את עצמו. עוד טען העורר בהודעותיו כי בליל האירוע הוא לא היה בביתו אלא בסיבוב רגלי אך הוא לא זוכר היכן בדיוק היה. כמו כן הוא מסר כי אין לו נשק וכי בניגוד לנטען הוא לא התקשר למתלונן ביום האירוע ומטלפונו לא נערכה כל שיחה לצמד הבנות. העורר טען כי רק הוא משתמש במכשיר הטלפון שלו אך הוא לא ידע להסביר כיצד זה בפלט השיחות הנכנסות של המתלונן מופיעה שיחה ממנו. כמו כן לא ידע העורר להסביר את הכדורים והסמים שנתפסו במרתף ביתו.
6.
בית המשפט סקר עדויות נוספות שבתיק: פאדי שמסר כי לא היה באזור ביום האירוע, עד נוסף שציין כי אכן שמע בליל האירוע יריות וראה אדם שכל לבושו שחור בורח לכיוון מטע זיתים ועד נוסף ששמע אף הוא את היריות וניגש למתלונן שלא אמר מי ירה בו.
7.
לאור אלו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה. גרסת המתלונן לגבי השתלשלות האירועים, כך קבע בית המשפט, היא עקבית ויש לה חיזוק בממצאים אובייקטיביים כמו פלט שיחות הטלפון, פציעתו והתרמילים שנמצאו במקום האירוע. לעומת זאת גרסת העורר לא הייתה עקבית. כך למשל בהודעה אחת במשטרה מסר כי מספר הטלפון של המתלונן נמצא בזיכרון מכשיר הטלפון שלו ובהודעה אחרת מסר כי יש לו את מספר הטלפון של המתלונן בביתו עם מספרים אחרים. כמו כן הוא מסר כי הוא עובד בימים ראשון עד חמישי בין השעות 04:00 עד 18:30 אך לגבי יום האירוע (יום שני) מסר כי בתום הסיבוב הרגלי בסביבות השעה 08:00 הלך לישון. בית המשפט הוסיף וקבע כי על פי הודעותיו במשטרה נראה שהעורר זוכר פרטים רבים לגבי שעות האירוע אך הוא לא זוכר היכן טייל כפי טענתו והוא גם סירב לעימות עם המתלונן. בנוסף הוא לא נתן כל הסבר לשיחות שהופיעו בפלט השיחות של המתלונן ממכשיר הטלפון שלו וכן לא ניתן כל הסבר לפריטים שנמצאו במרתף ביתו. בית המשפט הזכיר את הלחץ המופעל על המתלונן לשנות את גרסתו באופן שהוצעו לו סכומי כסף כדי לעשות כן. לכן, כך קבע, יש להתייחס במשנה זהירות להודעות האחרות שבתיק.
8.
בכל הנוגע לעילת מעצר קבע בית המשפט כי מסוכנות העורר נלמדת מחומרת המעשה ונוכח העבירות בהן הוא מואשם קיימת נגדו עילת מעצר. בית המשפט בחן האם ניתן לאיין את מסוכנות העורר באמצעות חלופת מעצר והשיב על כך בשלילה. בית המשפט ציין כי העורר הוא אומנם צעיר שאין לו עבר פלילי אך האישומים נגדו הם חמורים ויש להוסיף את הלחץ המופעל על המתלונן לשנות גרסה. בית המשפט הוסיף וקבע כי התנהגות העורר, שלא היסס לכאורה לעשות שימוש בנשק חם ברחוב, מעלה את הסכנה הטמונה בו ולא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר כלשהי. אשר על כן קבע בית המשפט כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.
הערר
9.
העורר חוזר על טענתו כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת. העורר טוען כי בית המשפט אומנם לא בוחן את מהימנות הראיות בשלב הנוכחי אך עליו לבחון סתירות מהותיות והיעדר הגיון פנימי הדבק בחומר הראיות. לטענתו, קיימים בעניינו פגמים רבים במסכת הראיות לרבות בשאלת זיהוי העורר וכן קיימות סתירות בגרסת המתלונן. גרסת המתלונן כך מוסיף וטוען העורר גם אינה מתיישבת עם ממצאים אובייקטיביים ועם עדויות שנמצאות בתיק. באשר לפריטים שנתפסו טוען העורר כי אלה נתפסו שלא בשטח המוחזק על ידו ובכל הנוגע למרתף מ דובר
במרתף פתוח שמעולם לא היה נעול. הסנגור טוען גם כי בית המשפט לא קבע דבר לעניין הראיות לכאורה באישום השני. העורר טוען כי בידי המשטרה חומר (שטרם הוצג לסניגור) לפיו המתלונן הוא סוחר סמים ונשק. באשר לטענה כי לוחצים על המתלונן לשנות גרסתו טוען העורר כי העניין כלל לא נבדק על ידי המשטרה. העורר מדגיש כי הוא התייצב בעצמו במשטרה וכי אין לו כל עבר פלילי. גם לא נגרם למתלונן נזק קשה. כמו כן טוען העורר כי קיימת פסיקה לפיה ניתן לשחרר לחלופת מעצר גם חשודים בירי ואלימות וכי כך היה גם לפעול בעניינו ולצורך כך יש להורות על קבלת תסקיר.
10.
בא כוח העורר צודק בטענה כי אין מסקנות בהחלטה לגבי דיות הראיות באישום השני. עם זאת די לי באישום הראשון, שהוא המרכזי כדי לבסס את החלטת המעצר.
11.
לגבי האישום הראשון יש ראיות לכאורה שעיקרן גרסאות המתלונן, ובצידן שיחות הפלאפון הליליות שאין להן הסבר מפי העורר. מקובל עלי שעצם הירי או המצאות קליעים אינם מחזקים את עדות המתלונן לגבי זהות היורה. עם זאת המתלונן מכיר את העורר והוא זהה אותו בבירור. טענות בעניין התאורה במקום והשפעתה על יכולת הראיה של המתלונן – מקומן במשפט העיקרי. גם כך עניינן של סתירות שונות שאינן משליכות על לב האישום.
12.
לעניין עילת המעצר: המסוכנות נובעת מעצם המעשה ויש, לכאורה, גם חשש להשפעה על עדים. בכל הנסיבות הללו אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
13.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ז תשרי, התשס"ט (16.10.2008).
ש ו פ ט ת