בש"פ 853/97 כהן מרדכי נ. ג'י. אי. ג'י השקעות ישראל בע"מ

1.המשיבה בנתה בניין דירות כקבלן ראשי במסגרת עסקת קומבינציה שעשתה עם בעלי המקרקעין. המערערים רכשו דירה בבניין, קיבלו את החזקה בה ולאחר מכן נרשמה הערת האזהרה לטובתם לגבי הדירה. ההערה נרשמה לפי בקשתם ובלי שניתנה הסכמה של בעלי המקרקעין או של המשיבה.

אחרי מסכת ארוכה של התדיינויות, הנמשכת כ15- שנים, שראשיתן בהליכים שנקטו בעלי המקרקעין ומפרק המשיבה למחיקת הערת האזהרה, פסק בית משפט זה, שבעלי המקרקעין והמשיבה "זכאים לכך שהערת האזהרה שנרשמה ביחס לדירה תימחק מספרי המקרקעין. כן מוצהר בזה, שלקונים אין זכויות לחזקה בדירה. כמבואר לעיל, זכויותיהם הן כלפי החברה הנמצאת בפירוק ודינם כנושים רגילים של החברה".

בקשה לדיון נוסף נדחתה בהחלטה מנומקת.

2.המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרת תיק הפירוק של המשיבה, וביקשו להרשות להם להגיש נגדה תובענה לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר התוקף כלפי המשיבה - להבדיל מבעלי המקרקעין - של הערת האזהרה שנרשמה כאמור.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. כפי שנאמר בהחלטתו מדובר בנסיון "לתקוף את אחד הצדדים להתדיינות הממושכת מזוית אחרת, אשר לטענתם לא נדונה בפני בית המשפט העליון". עוד נאמר שם, בין היתר, כי פסק דינו הנזכר של בית המשפט העליון "מהווה פסק דין הצהרתי הקובע זכויות המבקשים כלפי החברה ואין כל הצדקה לעקוף הצהרה חד משמעית זו".

המבקשים ערערו על ההחלטה האחרונה וכן ביקשו לתת צו זמני שיאסור על מפרק המשיבה לנקוט צעדים למכירת הדירה, נשוא ההליכים.

3.מבלי לחוות דעה על סיכוייו של הערעור, נראה לי כי בנסיבות העניין, אחרי גלגוליה הנזכרים של הפרשה, ולאור הדברים המפורשים שנאמרו בפסק דינו של בית משפט זה, אין מקום להענקת סעד העוקף - ולו לשעה - מה שנקבע שם.

הבקשה נדחית.