בש"פ 8530/06 מאיר דגמי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ד' רוזן) מיום 18.10.06 בב"ש 93544/06, בגדרו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ל' צבר) מיום 17.10.06 ב - מ 3547/06, לפיה ייעצר העורר עד יום 20.10.06 שעה 12:00.

ב.(1) ביום 12.10.06 נעצר העורר בחשד לביצוע שוד מזוין בסניף בנק דואר בראשון לציון; השוד אירע ביום 4.10.06.

(2) ביום 13.10.06 פנתה המשיבה לבית משפט השלום בראשון לציון בבקשה לעצור את העורר לחמישה ימים (מ 3547/06). בדיון נמסר, כי בכוונת המשיבה לבצע עוד תשע פעולות חקירה בעניינו של העורר. בית המשפט (השופטת ד"ר א' סורוקר) האריך את המעצר עד ליום 16.11.06 שעה 11:00. בהחלטה צוין, כי "למקרא פעולות החקירה יש אמנם צורך במעצר. יחד עם זאת דומה כי פרק הזמן המבוקש הוא ארוך מידי, ואני סבורה כי צודק הסנגור בבקשתו שהמשטרה תברר תחילה את טענת האליבי וכן תוודא זיהוי".

(3) ביום 16.10.06 ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר בחמישה ימים נוספים. בדיון בבקשה מסרה נציגת המשיבה, כי לא בוצע מסדר זיהוי, כי נוספה פעולת חקירה, וכי ישנן עוד שבע פעולות חקירה. בית המשפט (השופטת ל' צבר) הורה למשטרה לבצע את מסדר הזיהוי בו ביום, והורה על הארכת המעצר עד ליום 17.10.06 שעה 08:30. בסיפא להחלטתו ציין בית המשפט, כי "אם יהיה מקום מחר להיעתר לבקשה אזי תהיה הארכת המעצר כפי המבוקש היום בבקשה".

(4) ביום 17.10.06 נתבקש המשך מעצרו של העורר (זו הפעם השלישית) בארבעה ימים. בדיון נמסר, כי התקיים מסדר זיהוי, וכי העדים לא הצביעו על העורר כעל מבצע השוד. כן נמסר, כי התווספו שתי פעולות חקירה. בית המשפט (השופטת צבר) הורה על מעצרו של העורר עד יום 20.10.06 שעה 12:00. בהחלטה נאמר, כי "קיימות ראיות הקושרות את החשוד (העורר) לעבירה המיוחסת לו חרף אי הזיהוי", וכי יש לאפשר למשטרה ביצוען של פעולות חקירה נוספות.

(5) כנגד החלטת בית המשפט מיום 17.10.06 הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ב"ש 93544/06). בהחלטה מיום 18.10.06 (השופט ד' רוזן) נקבע, כי חומר החקירה משקף בסיס ראייתי ממשי ומוצק המגבש חשד סביר, ויותר מכך, כנגד העורר. עוד נקבע, כי ישנן עוד פעולות חקירה הראיות להתבצע כאשר העורר נתון במעצר. נוכח האמור, נדחה הערר.

(6) מכאן הערר הנוכחי.

ג.בערר נטען, כי דינה של הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום ביום 17.10.06 להתברר בערכאת ערר, שכן חוקרי המשטרה לא הציגו חומר חדש או פעולות חקירה שנבעו מהתפתחות בחקירה. נטען, כי בהגשת הבקשה לבית משפט השלום יש משום ניסיון לבצע "מקצה שיפורים" להחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של העורר. לטענת העורר, טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את טענתו, לפיה מסדר הזיהוי יהווה אבן בוחן בהחלטת המעצר. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לעובדה שהעורר לא זוהה במסדר הזיהוי. נוכח האמור נתבקש שחרורו של העורר.

ד.(1) בדיון – שנערך בשעה 17:00 – טען בא כוח העורר טענות משני סוגים. ראשית, העלה טענה שלא נטענה לפני כן, כי המעצר אינו חוקי מזה חמש שעות, שכן בתי המשפט טעו בהחליטם על מעצר מעבר למבוקש על ידי המשטרה. עוד נטען בהקשר הדיוני כלפי התנהלות המשטרה בתיק לאורך הימים, וכלפי קצב החקירה. שנית, הועלו טענות במהות, שעניינן בעיקר - כאמור - העובדה שבמסדר הזיהוי אשר נערך לקרבנות השוד לא זוהה העורר, אף שלא היה רעול פנים, ולכן – כנטען – מוחלשות הראיות.

(2) בא כוח המדינה טען כי יידרשו עוד כארבעה ימי מעצר החל ממחר לפני הבאת התיק לעיון הפרקליטות, כי המדובר במסוכנות – בשוד לאור יום גם אם נעשה באקדח דמה, תוך תעוזה והעדר מורא - מה גם שהמדובר בבעל הרשעה קודמת בעבירת שוד עליה ריצה מאסר בפועל.

ה.בטרם אדרש לראיות לכאורה אעיר לענין הפרוצדורה. ראשית, לא ירדתי לאחר העיון לסוף דעתו של הסניגור המלומד, שללא ספק אינו מניח טענה שאינה נטענת, באשר למעצר. הבקשה מיום 17.10.06 היתה לארבעה ימים לשם השלמת חקירה. החלטת בית המשפט מאותו יום היתה עד יום 20.10.06 שעה 12:00, כפי שגם צוין בהחלטת השופט רוזן בערר. ההחלטה לא חרגה איפוא מן הבקשה. אם הכוונה היא לכך שבהחלטה מיום 16.10.06 נאמר כי אם תינתן הארכת מעצר ב-17.10.06 היא תהיה על פי המבוקש "היום" (קרי ב-16.10.06), אני מניח שהכוונה היא לבקשה מ- 15.10.06 שנדונה ב- 16.10.06, ולאותו מועד יש להתייחס אליה ושהיתה ל- 5 ימים, כעולה גם מהודעת הערר עצמה. בכל מקרה הוגשה בקשה חדשה ב- 17.10.06 לארבעה ימים כאמור, ובית המשפט, שבודאי היה ער להחלטתו מ- 16.10.06, קצב ארבעה ימים. אם כן, אין כל מקום לטרוניה.

ו.אשר לטענה כי המשטרה ביקשה מפעם לפעם מספר ימים מועט הגם שידעה שיידרשו לה יותר, אף לענין זה אין לבוא עמה חשבון, שהרי עדיף, בגדרי חרותו של אדם ועל פי רוחו של חוק המעצרים, לבקש מספר ימים מועט יותר של מעצר.

ז.אחר הדברים האלה עיינתי בתמצית חומר החקירה ופעולות החקירה, ולאחר מכן בתיק הראיות שנאסף עד כה. מן החומר עולה כי צדקו בתי המשפט הקודמים בהארכת המעצר, אף שמסדר הזיהוי לעובדי בנק הדואר לא צלח, וזאת בהקשרים ראייתיים אחדים הקושרים את העורר והמטילים ספק רב בגירסתו. מטבע השלב הנוכחי לא אוכל לפרט, אך המדובר לא רק בראיה אחת אלא מעבר לכך. נתתי אל ליבי את טענות הסניגור, אך אף הוא ער לכך שאין אפשרות לעת הזאת לחלוק עמו את חומר הראיות. השלב בו נתונה החקירה, וכן עילת מסוכנות נוכח עברו של העורר ומאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, מטים את הכף לעבר אי היעתרות לערר.

ח.על המשטרה לעשות מאמץ להחיש את סיום החקירה.

ט.כאמור, לא אוכל להיעתר לערר.