בש"פ 8530/13 אבישי איפראימוב נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה ( י' ליפשיץ ) במ"ת 35149-11-13 מיום 12.12.2013, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ומצא כי לאור מסוכנותו אין מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר.

כתב האישום

1.

בלילה שבין 31.10.2013 לבין 1.11.2013 בילו ארתור יעקובוב והעורר בחתונה. סמוך לשעה 01:30 ועל רקע חילופי דברים ביניהם בחתונה, פרצה קטטה בין ארתור לבין העורר. כתוצאה מהקטטה נגרמו לארתור חבלות בצוואר, במותן ובגב ולעורר נגרם חתך בזרת הימנית. העורר פנה לקבלת טיפול בבית החולים והחתך נתפר. סמוך לשעה 03:00 עזב העורר את בית החולים. משנודע למתלונן, אחיו של ארתור, על הקטטה בין ארתור לבין העורר, ביקש המתלונן להיפגש עם העורר על מנת לשוחח עמו.

2.

סמוך לשעה 04:30 פגש המתלונן את העורר שהיה מצויד בסכין סמוך לביתו של העורר. במפגש התפתח בין השניים עימות גופני שבמהלכו החליט העורר לגרום למותו של המתלונן. העורר שלף את הסכין שנשא, תקף את המתלונן ודקר אותו בכוח באמצעות הסכין דקירות מרובות בגופו. המתלונן ברח מהמקום כשהוא פצוע קשה והתמוטט על הכביש. במהלך התקיפה דקר העורר את המתלונן בכוונה לגרום למותו שתי דקירות בבית שחי שמאל, שתי דקירות בבטן שמאלית עליונה, דקירה במותן שמאל ודקירה בירך אחורי שמאלי. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שני פצעי דקירה בבית שחי שמאל שגרמו לפגיעה בעורק בית השחי ולדימום פנימי, שני פצעי דקירה בבטן שמאלית עליונה שגרמו לקרע בשריר. דקירה במותן שמאל שגרמה לקרע בטחול, חתך בכליה שמאלית ופגיעה במעי הגס וחתך מדמם בירך שמאל. המתלונן הובהל כשהוא מחוסר הכרה במצב קריטי לחדר טראומה בבית החולים, שם בוצעה בו אינטובציה וטיפול בנוזלים והוא הועבר לחדר ניתוח. הדימום באביריו הפנימיים לא פסק ולפיכך נותח בשנית ביום 2.11.2013 לפנות בוקר ולאחריו הועבר לטיפול נמרץ. ביום 4.11.2013 עבר המתלונן ניתוח נוסף.

לפיכך, הואשם העורר בניסיון לרצח ובהחזקת סכין שלא כדין.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לחולשתן.

3.

בית המשפט מצא כי גרסאותיהם של העורר ושל המתלונן גם יחד הן חלקיות ושקריות ולכן מצא כי טרם נאמרה המילה האחרונה באשר לנסיבות האירוע. הממצאים הלכאוריים מובילים למסקנה כי גם המתלונן לא טמן ידו בצלחת. הדבר עולה מעצם העובדה כי המתלונן חיפש את העורר בשעות הלילה; ממציאת הסכין בסמוך למקום בו התמוטט המתלונן וממצאי הדנ"א שנמצאו על הסכין באופן שמתיישב עם הטענה לפיה המתלונן הוא שהביא סכין לזירה; וכן מהאופי שבו השיב לשאלות חוקריו – תחילה מסר גרסה שקרית ולאחר מכן שמר באופן חלקי על זכות השתיקה וזאת כאשר חוקריו הקשו עליו בנוגע לאופי הפגישה, להחזקת הסכין ולהימצאות חבלות על גופו של העורר. בסופו של יום מצא בית המשפט המחוזי כי אין זה בלתי הגיוני כי העורר יורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה על רקע קשיים אלו ונוספים, למשל העובדה כי המתלונן הצליח להימלט כשהוא פצוע והמשיב לא מנע ממנו את הבריחה ולא המשיך לדקרו עד מוות.

4.

יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי חרף מציאת הסכין ליד מקום התמוטטותו של המתלונן ולמרות ממצאי הדנ"א שנמצאו על הסכין, לא מן הנמנע כי גם העורר הביא עמו סכין וכי דקר באמצעותו את המתלונן. עוד ציין בית המשפט כי העורר בחר למסור גרסה שקרית על פני הדברים ובחר לשמור על זכות השתיקה ולמעשה באי כוחו מסרו גרסה במקומו בדיעבד. הגם שמדובר בגרסה שאינה מופרכת לחלוטין, לפיה מי שהביא סכין לזירה הוא המתלונן והעורר נאלץ להתגונן, העורר עצמו לא מסר גרסה זו בחקירתו. זאת ועוד, בסופו של דבר המתלונן הוא זה שכמעט מצא את מותו במהלך האירוע ולאחר שנדקר מספר רב יחסית של דקירות בעוד שהדקירות מהן סבל העורר היו שטחיות.

5.

בית המשפט המחוזי מצא כי בנסיבות העניין נשקפת מהעורר מסוכנות. מדובר באירוע שרק בנס לא הסתיים במותו של המתלונן. העורר דקר את המתלונן שש דקירות, רובן בפלג גופו העליון. מדובר באירוע המצביע על המסוכנות הרבה הטמונה בעורר. בית המשפט מצא כי אופן התנהלותו בחקירה, שתיקתו ואופן מסירת תשובותיו לחוקריו אינם עולים בקנה אחד עם תיאורו כאדם נורמטיבי אלא של מי שמצוי בהווי העולם העברייני גם אם אין לו עבר פלילי. עוד הצביע בית המשפט על כך שבאירוע "המקדים" שתואר בכתב האישום, שבר העורר כוס זכוכית על גופו של ארתור, אחיו של המתלונן. בית המשפט ציין כי שקל להסתייע בשירות המבחן אולם מצא כי אין מקום לכך לאור אופיו של העושה ונסיבות המעשה.

נימוקי הערר

6.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד מרון רוזנטל – מלבד המסוכנות הסטטוטורית העולה מעצם חומרת העבירה מושא כתב האישום ונסיבות ביצועה, לא מתגבש לגבי העורר כל חשש למסוכנות ו/או עילת מעצר אחרת. פרט לנסיבות ביצוע העבירה אין כל נתון שמצביע על מסוכנותו של העורר. העובדות מושא כתב האישום הן אירוע חריג בחייו הנורמטיביים של העורר. לא מדובר באירוע אלימות שיזם העורר שכן המתלונן הוא שהגיע לקרבת ביתו של העורר לאחר שחיפש אותו ומהראיות עולה כי המתלונן הגיע למפגש עם המתלונן כשהוא מצויד בסכין. העורר אינו מואשם בתכנון מוקדם ומדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, עד לא מזמן היה ספורטאי מצטיין שנאלץ להפסיק את עיסוקו לאור העובדה כי היה צריך לסעוד את אמו העיוורת. בנסיבות האמורות שגה בית המשפט משלא הורה על עריכת תסקיר מעצר.

תגובת המשיבה

7.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיון רוסו – טוענת כי יש לדחות את הערר. המשיבה מדגישה כי בית המשפט המחוזי עצר את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לא רק בגלל חומרת העבירות והמסוכנות הסטטוטורית אלא גם בשל נסיבות ביצוע העבירות, תוך שהעורר גרם למתלונן פציעות חמורות ורק בדרך נס נמנעה תוצאה קשה יותר. עוד מצביעה המשיבה על כך שהגם שלעורר אין עבר פלילי, שתיקתו בחקירה אינה מעידה על התנהלות נורמטיבית וכי העורר היה מעורב באירוע אלים במהלך החתונה שקדמה לאירוע מושא כתב האישום. עוד מצביעה המשיבה על כך שבית המשפט המחוזי ציין כי ככל הנראה גם העורר הביא עמו סכין למפגש. לאור מכלול השיקולים טוענת המשיבה כי אין מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא שלא להורות על עריכת תסקיר שירות המבחן.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון מטעם הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

9.

ניתוח הראיות לכאורה על ידי בית המשפט קמא מצביע על חולשה מסוימת בתשתית הראייתית. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שגם גרסתו של המתלונן חלקית ושקרית ואינה מתיישבת בהכרח עם שרידי הדנ"א שנמצאו על הסכין שנמצאה בקרבת הזירה, לאורם אפשר כי סכין זו הובאה על ידי המתלונן. כמו כן, אין מחלוקת כי המתלונן הוא שחיפש אחרי העורר והגיע לקרבת ביתו של העורר, בנסיבות בהן העורר התקוטט קודם לכן עם אחיו של המתלונן בחתונה הנזכרת בכתב האישום. לאור האמור, מצא בית המשפט את האפשרות שהעורר נאלץ להתגונן מפני המתלונן כתרחיש שאינו דמיוני.

10.

אכן, העורר שתק בחקירתו באופן שאינו מתיישב עם חפות. ודוק, בית המשפט קמא עצמו הגיע לכלל מסקנה כי גם אם העורר עצמו לא העלה במהלך חקירתו תרחיש זה, לא ניתן לשלול את התרחיש לאור נסיבות המקרה דנן. ואכן, בפסיקתו של בית משפט זה הולכת וקונה לה אחיזה התפיסה לפיה גם אם נאשם אינו מעלה בחקירתו קו הגנה מסוים, האחריות לבחון תרחיש חלופי מוטלת על כתפיו של בית המשפט

[ראו והשוו: ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל (10.11.2011), פסקה 176]. משכך, גם אם יתכן כי בסופו של יום שתיקתו של העורר בחקירתו תהווה חיזוק ראייתי כנגדו, לא ניתן לומר בשלב הנוכחי כי היא מצביעה על אשמתו.

11.

לצד האמור, כמובן שלא ניתן להתעלם מהחבלות החמורות שהסב העורר לכאורה למתלונן. יחד עם זאת, דומני כי יש להעריך חבלות אלה לאור ההקשר בו הן נגרמו, מבלי להקל ראש בחומרתה של התנהגות עבריינית זו. בנוסף לכך, העורר הוא אדם נורמטיבי שאין לחובתו הרשעות קודמות. בכל הכבוד לטענת המשיבה כי העורר היה מעורב באירוע אלים בחתונה, הוא לא הועמד לדין בגין אירוע זה שהיווה בכתב האישום אך נסיבת רקע לאירוע האלים שבסופו נחבל המתלונן, כאשר גם לעורר נגרמו פציעות. גם אם ההתקוטטות בחתונה הוא אירוע אלים שאין להקל בו ראש, אין בו כשלעצמו להצדיק מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

12.

לאור החולשה הראייתית כאמור עליה עמד בית המשפט המחוזי ובשים לב להיעדר עבר פלילי ונסיבות המקרה הקונקרטי, יש מקום לבחון אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בשל כך הנני מורה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר בעניינו של העורר שיבחן את האפשרות לאיון מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ימשיך העורר לשהות במעצר.

13.

אשר על כן, הערר התקבל.