בש"פ 8536/04 מדינת ישראל נ. ויקטור ארביב

1.המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 4.1.2004 המיוחס לו עבירה של נסיון לרצח. על פי האישום, בין המשיב למתלונן נערכה פגישה לצורך החזרת חוב של כ-200,000 ₪ שהמשיב חב למתלונן. במהלך הפגישה גובשה החלטה בלב המשיב לגרום למותו של המתלונן. תוך כדי השיחה ביניהם, זימן המשיב את אחיו למקום ונטל ממנו חפץ כלשהו, ולאחר זמן קצר שלף אקדח וירה בחזהו של המתלונן ממרחק של מטר אחד ופגע בו. הוא המשיך בנסיונו לירות, אך האקדח לא פעל ואז נמלטו השניים מהמקום. המתלונן הובהל לבית החולים במצב קשה ונזקק לניתוח להצלת חייו.

3.ניהול המשפט בעניינו של המשיב לא הוחל, לגופו, עד היום בשל אילוצים מאילוצים שונים. ישיבה אחת ב-9.2.2004 בוטלה בשל התפתחות בחקירה שהצריכה דחיית תשובת המשיב לכתב האישום. ישיבה אחרת נדחתה עקב סירוב המשיב לצאת מתאו. לאחר מכן בוטלה ישיבה עקב בעיות ייצוג של המשיב וגם ישיבה נוספת נדחתה מאותו טעם. לאחר מכן, ביקש המשיב שוב דחיית ישיבה שנקבעה. מועדי הוכחות שנקבעו לחודש יוני 2004 נדחו ביוזמת בית המשפט בשל סדרי עדיפויות בבירור עניינם של נאשמים בתיקים אחרים, וישיבה אחת הוקדשה לבקשה מיקדמית של הסניגור להוצאת קליע מגופו של המתלונן לצורך הגשתו כראיה. וכך, נוכח שילוב הגורמים המתואר, משפטו של המשיב למעשה, לא הוחל, אולם כיום קבועים שני מועדים להוכחות ב-12.10.2004 וב-4.11.2004, ועל פי הצפי, ניתן לסיים את פרשת התביעה במהלך ישיבות אלה.

4.המשיב מתנגד להמשיך מעצרו, ועומד על כך כי העובדה שמשפטו טרם החל מצדיקה את שחרורו.

5.איזון כולל של הנתונים ברקע הליך זה מביא אותי לקבל את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב לצורך המשך ניהול משפטו. אמת הדבר, העובדה שפרשת ההוכחות בעניינו טרם החלה הינה בעלת משקל רב בתמיכה לטענותיו של המשיב לשחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של הגורמים להשתהות המשפט מלמדת כי חברו מספר סיבות לכך, אשר חלקן נעוצות במשיב עצמו, וחלקן – ואולי עיקרן – קשור במעמסה הבלתי נסבלת המוטלת על שכם הערכאה הדיונית בריבוי הענינים הפליליים הדחופים המוטלים על שכמה, שאינה מאפשרת בשום דרך עמידה בלוח זמנים שהחוק מכתיב. בצד שיקולים אלה, ניצב האינטרס הכללי להגן על הציבור מפני מסוכנותו הרבה של המשיב והצורך להבטיח את ניהולו התקין של המשפט בלא שיבוש ובלא הפרעה. מסוכנותו של המשיב עולה מעצם טיבם החמור ביותר של המעשים המיוחסים לו, אשר רק בנס לא הגיעו כדי רצח ממש. קיים אף סיכון של ממש כי היה וישוחרר המשיב הוא עלול לשבש את עדויות העדים שטרם העידו ולהפיל עליהם את אימתו. למשיב עבר פלילי קודם, שבכללו עבירות רכוש, מרמה, ובריחה ממשמורת חוקית, כך שקיים חשש של ממש כי אם ישוחרר, הוא עלול להימלט מאימת הדין ולסכן את הציבור בביצוע עבירות נוספות. במערך השיקולים האמור, גובר, איפוא, אינטרס הציבור בהשארתו של המשיב במעצר, על פני ערך ההגנה על חירותו האישית של נאשם לאחר חלוף תקופה של 9 חודשים לישיבתו במעצר. עם זאת, לאור מעבר הזמן שבמהלכו טרם החלה שמיעת המשפט לגופו, ראוי הוא כי בית המשפט הדן בעניינו של המשיב יעשה ככל הניתן באילוצי יומנו, לקדם את פרשת ההוכחות בתיק זה ולהביאו להכרעה מוקדם ככל האפשר.

מעצרו של המשיב מוארך, איפוא, בתשעים ימים החל ביום 4.10.2004 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.