בש"פ 8538/09 מדינת ישראל נ. סעד אבו עסא

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 5.11.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1022/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין והחזקת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין.

2.

על פי כתב האישום, המשיבים קשרו קשר עם שלושה אחרים, שזהותם אינה ידועה, לגרום למותו של יוסף סלמאן אבו רקייק (להלן: המנוח ). קשירת הקשר הייתה על רקע הגשת כתב אישום נגד בנו של המנוח, עיד אבו רקייק, בגין רצח הקטין ה.א., אחיו של המשיב 1. המשיבים והשותפים הצטיידו ברובה, באקדח ובשתי מחסניות נוספות לרובה מלאות בקליעים. כמו כן חתכו את מספר השלדה של הרכב, השחיתו את מספר המנוע ושינו את מספרי הרכב בלוחית הרישוי באמצעות צבע שחור. המשיבים והשותפים הגיעו ברכב, כשהם מצוידים ברובה ובאקדח לשכונת תל שבע. המנוח ובנו הקטין מ.א. הגיעו למכולת אחיו של המנוח. מ.א. יצא מהרכב ונכנס למכולת והמנוח נותר ברכב. המשיב 1 ירה ברובה לעבר המנוח כעשרים וחמש יריות והמשיב 2 ירה באקדח לעבר המנוח כשבע יריות. לפחות תשעה קליעים פגעו במנוח בכל חלקי גופו ומותו נקבע בבית החולים. המשיבים והשותפים נמלטו מהמקום ברגל, כשהם מותירים את הרכב בסמוך למכולת.

3.

ביום 11.3.2009 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ביתן) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי סקר את חומר הראיות והגיע למסקנה כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים. בין הראיות לכאורה שנסקרו: שני עדי ראיה, המכירים היטב את המשיבים, מפלילים אותם כמי שהגיעו ברכב היורים וירדו ממנו, כשהמשיב 1 אוחז ברובה ויורה והמשיב 2 אוחז באקדח; ממצאים אובייקטיביים - די.אן.איי וטביעת כף יד - קושרים את המשיב 1 לרכב היורים; שני המשיבים ניסו להרחיק עצמם ממכשירי הטלפון הנייד שישנן ראיות שהיו בחזקתם ואיכוני הטלפונים הניידים ממקמים אותם באזור תל שבע ומפריכים את גרסת האליבי שכל אחד מהם מסר. בנוסף, למשיבים מניע חזק לרצח.

אשר לעילות המעצר - השופט ביתן ציין כי הרצח האלים שבוצע תוך שימוש בכלי נשק מקים עילת מעצר סטטוטורית. הנסיבות הקונקרטיות של המקרה - פעולות מתוכננות, הצטיידות ברכב מזויף ובכלי נשק - מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים. כמו כן, ישנו חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, שכן חלק מעדי התביעה קרובים למשיבים ומהחקירה המשטרתית עולה כי על חלק מהעדים מופעלים לחצים. יתרה מכך, שלושה מנוסעי הרכב טרם נעצרו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין ועל רקע עילות המעצר, שחרור המשיבים בערבות ובתנאי מעצר בית לא ישיג את מטרות המעצר. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי על רקע המיוחס להם, אין ליתן במשיבים אמון, המהווה תנאי בסיסי לשחרור בערבות.

4.

המשיב 2 הגיש בקשה לעיון חוזר בעניין ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. הנימוק שעמד בבסיס הבקשה לעיון חוזר היה כי במועדי ההוכחות שנקבעו לחודשים מאי-יוני 2009 לא התייצבו עדי התביעה העיקריים אשר לכאורה היו עדים לרצח וכי תאריכים נוספים לשמיעת ההוכחות נקבעו לחודשים נובמבר ודצמבר 2009, ועד אז יחלפו תשעת החודשים המוקצבים לסיום שמיעת הראיות ומתן הכרעת הדין. עוד נטען כי מצבו הנפשי של המשיב 2 קשה, כי הוא נעדר עבר פלילי וצעיר וכי יש מקום לבחון את מצבו באמצעות שירות המבחן. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) קבעה כי מרביתן של הטענות מקומן בבקשה להארכת מעצרו של המשיב 2, לכשתוגש בקשה כזו, ובאשר למצבו הנפשי של המבקש יש מקום כי זה ייבחן על ידי הגורמים המתאימים - פסיכיאטר בשירות בתי הסוהר. בשלב זה לא מצא לנכון בית המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר שכן המעשים המיוחסים למשיב 2 הם אכזריים ואין מדובר באירוע חד פעמי אלא בסכסוך חריף בין שתי משפחות יריבות.

5.

כעת מונחת לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים בתשעים ימים. על פי הנטען בבקשה, כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 22.2.2009 והם כפרו בעובדות המיוחסות להם. ביום 4.3.2009 וביום 5.4.2009 התקיימו ישיבות שבסופן הוסכם על גביית עדות מוקדמת של אחד מעדי ההגנה ושמיעתה נקבעה ליום 21.5.2009. בימים 21.5.2009, 2.6.2009, 7.6.2009 ו-18.6.2009 התקיימו ישיבות הוכחות שבמהלכן העידו שבעה עדי תביעה. לדיון שהיה קבוע ליום 15.7.2009 לצורך שמיעת עדות מוקדמת של עד הגנה, לא התייצב העד שכן היה חולה. מספר עדי תביעה לא התייצבו לדיונים שאליהם זומנו ולכן הוצאו נגדם צווי הבאה. התיק קבוע להמשך שמיעת הראיות לימים 16.11.2009, 22.11.2009 ו-6.12.2009.

6.

לטענת המבקשת, באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי, המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים על הסכנה הנשקפת מהם לביטחונו של אדם, לביטחון הציבור ולביטחון המדינה. נסיבות המקרה, התכנון המוקדם, קור הרוח והאכזריות שגילו המשיבים מלמדים על הסכנה הגדולה שנשקפת מהם לציבור. המבקשת סבורה כי מסוכנותם של המשיבים לא קהתה בחלוף החודשים וכי מסוכנות זו מחייבת את המשך מעצרם. עוד מציינת המבקשת כי העונש הצפוי למשיבים מקים חשש מובנה להימלטות מהדין, המחייב את המשך מעצרם. בנוסף, העובדה שהמשיבים כבר ניסו בעבר לשבש את הליכי המשפט על ידי זיוף הרכב שעמו הגיעו לכאורה לזירת הרצח מקימה חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. בדיון שלפניי הוסיפה וטענה עו"ד חנאווי כי החשש לשיבוש הליכי משפט עולה גם מניסיונם של המשיבים לתאם גרסאות אליבי. לדברי המבקשת, פרשת התביעה החלה להישמע ונראה כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון. המבקשת הביעה תקווה כי עד לתום תקופת המעצר המבוקשת יתקדם משמעותית עניינם של המשיבים.

באת כוח המבקשת, עו"ד חנאווי, הוסיפה כי המבקשת מתנגדת להגשת תסקיר בעניינם של המשיבים, שכן לשיטתה נוכח חומרת המעשים אין מקום לבחינת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. עוד הוסיפה עו"ד חנאווי כי במידה ואכן קיימת מצוקה נפשית אצל המשיבים או מי מהם, הגורם המתאים לטיפול בכך הוא שירותי הנפש בשירות בתי הסוהר ולא זה המקום לבחון טענות אלה, שאין להן כל ביסוס רפואי.

7.

באת כוח המשיבים, עו"ד אסתר בר-ציון, סבורה כי נסיבות המקרה מצדיקות את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. לדבריה, המבקשת לְמדה על המסוכנות של המשיבים אך ורק מהמיוחס להם בכתב האישום, כאשר הם עדיין בחזקת חפים מפשע. לדבריה, יש לאפשר לשירות המבחן לבחון את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים ובפרט נוכח גילם הצעיר ועברם הפלילי הנקי (למשיב 2 הרשעה בודדת ולמשיב 1 אין הרשעות). עו"ד בר-ציון ציינה כי ניתן לאיין את החשש ממסוכנות על ידי הרחקה גיאוגרפית ממקום האירוע וכי אמצעים כגון איזוק אלקטרוני וערבויות הולמות יאיינו גם את החשש להימלטות. אשר לטענת המבקשת כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט טוענת עו"ד בר-ציון כי אין כל ראיה או חצי ראיה שיש בהן כדי להעיד על תיאום גרסאות בין המשיבים, אשר הופרדו זה מזה מרגע מעצרם. כל אחד מהמשיבים בנפרד העלה טענות אליבי, שבחלקן אומתו ואין כל בסיס ראייתי לכך שהשניים תיאמו גרסאות אליבי עם קרובי משפחתם עוד בטרם נעצרו.

8.

עו"ד בר-ציון הוסיפה והתייחסה להשפעה הקשה של המעצר על בריאותם הפיסית והנפשית של המשיבים, בייחוד המשיב 2. אשר לקצב התקדמות המשפט, טוענת עו"ד בר-ציון כי ההליך מתקדם בעצלתיים, נוכח מורכבותו והיקפו וכן נוכח התנהלות התביעה אשר בשלוש הישיבות שהתקיימו העידה מספר מועט של עדים אשר חלקם אף טרם סיימו את עדותם.

9.

בבוא בית המשפט להחליט האם להאריך מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים ניצבים זה מול זה מספר שיקולים נוגדים. מן העבר האחד, מצוותו של המחוקק שלפיה הכלל הוא כי אם לא הסתיים משפטו של נאשם בחלוף תשעה חודשים שבהם היה במעצר, יש לשחררו. מן העבר האחר עומדת חומרת העבירות המיוחסות למשיבים והמסוכנות המשתקפת ממעשיהם. למשיבים מיוחס ביצוע רצח אלים ואכזרי, עבירה המגלמת בתוכה מסוכנות טבועה. טבעה של מסוכנות זו מתבהר עת בוחנים את הרקע למעשה - נקמת דם - ואת נסיבותיו, לרבות התכנון המוקדם והקפדני והעובדה שנורו לעברו של המנוח יותר מעשרים יריות. לא שוכנעתי כי חלוף הזמן מאז מעצרם של המשיבים הקהה את מסוכנותם ובשלב זה איני סבור כי ניתן להפיג את מסוכנותם של המשיבים, ולפיכך אף איני רואה לנכון לבקש משירות המבחן לערוך תסקיר בעניינם. זאת, אף מבלי להתייחס לגופן לטענות המבקשת בדבר חשש להימלטות ולשיבוש הליכי משפט.

10.

אין להתעלם מכך שבמשך תשעת החודשים שחלפו מאז נפתח המשפט נשמע מספר מועט של עדי תביעה והתקיימו ישיבות הוכחות בודדות בלבד. נוכח קצב התקדמות המשפט יש להניח כי ההליך אינו צפוי להסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר הנוכחית וכי יתבקשו הארכה או הארכות נוספות. מצב דברים זה, שבו משפטים מורכבים ומרובי עדים נמשכים חודשים ארוכים ואף יותר מכך, הפך למרבה הצער למציאות יומיומית. בתי המשפט עושים מאמץ לקדם את שמיעת התיקים אולם יומניהם עמוסים לעייפה ולעתים התארכות ההליכים נעוצה גם בהתנהלות הצדדים. יחד עם זאת, חלוף הזמן לבדו אינו יכול להצדיק את שחרור הנאשם ממעצר, ועל בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים בכל מקרה ומקרה.

11.

במקרה דנן הגעתי למסקנה כי מסוכנותם של המשיבים אשר משתקפת מן העבירות המיוחסות להם, עומדת בעינה. איני סבור כי שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, אף אם תהא זו חלופה רחוקה גיאוגרפית ממקום האירוע, יהא בכוחו לאיין את מסוכנותם ואף לא את החשש מפני הימלטותם.

12.

נוכח האמור אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 5.11.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1022/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.