בש"פ 8543/08 מדינת ישראל נ. דרור אלחדד

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע) ב-בש"פ 21610/08 מיום 7.10.2008 לפיה שוחרר המשיב למעצר בית בתנאים מכבירים.

כתב האישום

1.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של נשיאת תחמושת, לפי סעיף 144 בסיפא לחוק העונשין, עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, עבירה של הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, לפי סעיף 497 לחוק העונשין ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.

על פי כתב האישום, ביום 8.8.2008 סמוך לשעה 23:40 היה המשיב ברחוב סיני בבאר שבע (להלן: הרחוב ). המשיב חבש כובע מצחייה על ראשו והיה לבוש בחולצה ארוכה בעלת כובע, שאותו חבש על ראשו מעל לכובע המצחייה. כמו כן לבש המשיב כפפות לבנות על ידיו. המשיב הסתובב באזור החניה של בניינים מספר 6-12 ברחוב, וחזר והסתכל לכיוון הבניינים מנקודות תצפית שונות. המשיב נשא על גופו, בכיס החולצה, אקדח מסוג ברטה בקוטר 22 מ"מ

שמספר הרישוי שלו שויף. באקדח היתה מחסנית שבה 5 קליעים והאקדח היה דרוך ומוכן לירי. בכיס מכנסיו נשא המשיב סכין וזוג גרביים. השוטר אסף בר יוסף (להלן: השוטר ), שהגיע למקום הבחין במשיב כשהוא הולך עם הידיים בכיסים ושאל את המשיב לפשר הכפפות שעל ידיו. המשיב בתגובה ניסה להרחיק את השוטר מעליו ולברוח לכיוון רחוב יעלים הסמוך, אולם השוטר הצליח להשתלט על המשיב ולהפילו לקרקע.

3.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 13.8.2008 ויחד עימו הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. העוררת טענה כי מעשיו של המשיב מקימים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר יסכן את שלום הציבור, שכן המשיב הסתובב חמוש בשכונת מגורים בשעת לילה מאוחרת ובנסיבות העניין נראה כי היה מוכן לפעולה ועשה מאמץ להסתיר את זהותו. עוד נטען שקיים חשש כי משישוחרר יבקש המשיב להשלים את פעולתו. בנוסף נטען כי לאור התנהגות המשיב בעת מעצרו, קמה עילת מעצר מחשש לשיבוש הליכי משפט. בבקשה צוין כי למרות גילו הצעיר, למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות ורישומים בעברות סמים, רכוש, החזקת סכין, איומים והעלבת עובד ציבור וכי הרשעתו האחרונה היתה בחודש מרץ 2008. בנוסף נטען בבקשה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שהיה תחת פיקוח שירות המבחן. בשל נימוקים אלה טענה העוררת כי אין בנמצא חלופת מעצר שתבטיח את מטרות המעצר. הדיון בשאלת המעצר התקיים ביום 20.8.2008. בא כוח המשיב הודיע כי אינו חולק על עמדת העוררת באשר לקיומן של ראיות לכאורה בדבר נשיאת האקדח והחזקת הסכין וכי אינו חולק על קיומה של עילת מעצר. עם זאת טען בא כוח המשיב כי מדובר באקדח לא תקין שהמשיב ביקש להיפטר ממנו, וכן טען כי לטענת העוררת לפיה המשיב ביצע תצפית על הבניינים ברחוב אין כל זכר בעדויות השוטרים. בא כוח המשיב טען כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי של עבירות אלימות וביקש לשחררו לחלופת מעצר. במועד זה נחקרו הערבים שהוצעו לפקח על המשיב. בית המשפט קבע בהחלטתו כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וקיימת עילת מעצר. עם זאת, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של המשיב. על פי התסקיר שהוגש, שירות המבחן התרשם כי למשיב דפוסים מושרשים של התנהגות עבריינית והעריך כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות. שירות המבחן לא מצא את חלופת המעצר המוצעת מתאימה והעריך כי איזוק אלקטרוני לא יצמצם את הסיכון במקרה זה.

4.

ביום 23.9.2008 התקיים דיון נוסף. בא כוח המשיב הציע כחלופת מעצר שהייה במעצר בית בבית דודיו של המשיב בפתח תקווה, כשהוא נתון כל העת תחת פיקוח של שני ערבים - בני משפחה, ובאיזוק אלקטרוני. כמו כן הוצע לשעבד רכוש. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר משלים שיבחן חלופה זו. בתסקיר שהוגש לפי הוראה זו נמנע שירות המבחן מלתת המלצה, תוך שציין כי להערכתו אין בחלופה המוצעת כדי לצמצם את הסיכון הנובע מהמשיב.

5.

ביום 7.10.2008 ניתנה ההחלטה הסופית בנושא המעצר, עליה הוגש הערר שלפני. בהחלטתו הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בערבות עצמית ובערבות אימו, הגב' אסתר אלחדד, דודו ודודתו - יהודה ומרים בן-שטרית, ודודתו עדה לוי. סכום הערבות העצמית של כל אחד מהערבים נקבע ל 80,000 ש"ח. בנוסף הורה בית המשפט על הפקדה כספית של 40,000 ש"ח, ועל שעבוד לטובת מדינת ישראל של רכב, של פוליסת הביטוח של אותו רכב הרשום על שם מר יהודה בן שטרית, ושל טרקטור ועגלה נגררת. תנאי השחרור בערובה שנקבעו הינם שהמשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלאים בבית משפחת בן-שטרית בפתח תקווה, כשהוא נתון באיזוק אלקטרוני ובכל שעה משעות היום ישהו עימו שניים מבין הערבים. המשיב יוכל לצאת ממעצר הבית לשם קבלת טיפול רפואי דחוף, או לשם הגעה לבית המשפט או לשם פגישה עם בא כוחו על פי הזמנה בכתב, אך זאת רק בליווי שניים מהערבים שיהיו צמודים אליו כל העת. בטרם יצא המשיב ממעצר הבית עליו להודיע על כך לתחנת המשטרה בפתח תקווה. יציאתו מן הארץ של המשיב נאסרה. בית המשפט נימק את החלטתו לשחרר את המשיב למעצר בית בכך שההצעה לשעבד רכוש בשווי רב יחסית מעידה על הרצינות ועל המודעות של הערבים לאחריות שהם נוטלים על עצמם. כמו כן הוסיף בית המשפט כי ניתן לקוות שהמשיב יימנע מלסכן את רכושם של בני משפחתו. על החלטת השחרור למעצר בית ניתן עיכוב של 48 שעות ובפרק זמן זה הגישה העוררת הודעת ערר על ההחלטה. הדיון התקיים אתמול, 7.10.2008 בשעות הלילה. בהסכמת הצדדים נקבע כי החלטתי תועבר אליהם הבוקר, ערב יום הכיפורים, בלא התייצבות נוספת.

טענות הצדדים וההכרעה

6.

העוררת טוענת כי מנסיבות המקרה עולה כי חלופת המעצר אינה מספקת כדי להגשים את מטרת המעצר, ומשום כך צריך היה בית המשפט להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים. לטענת העוררת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המתוארים בכתב האישום ומעברו הפלילי. לשיטתה, העבירות המיוחסות למשיב מעידות על דפוסים עברייניים ועל קשר בין המשיב לבין גורמים עברייניים. עוד טוענת העוררת כי קיים חשש ששחרור המשיב יאפשר לו להשלים את המשימה שבה החל בעת שנעצר. העוררת מציינת את עמדת שירות המבחן. לפיה קיימת רמת סיכון גבוהה מצדו של המשיב. בנוסף טוענת העוררת כי לא ניתן לתת במשיב את האמון הנדרש לשחרור בתנאים. היא מנמקת עמדה זו בכך שכאשר פנה השוטר אל המשיב, ניסה האחרון להימלט מהשוטר, וכן בכך שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שהיה תחת פיקוח שירות המבחן שהוטל עליו בגין הרשעתו בעבירות סמים חמורות. לסיום טוענת העוררת כי בית המשפט קמא לא נימק כיצד, החלופה שנפסלה על ידי שירות המבחן,

תוכל להבטיח את איון מסוכנותו של המשיב וכיצד ניתן לתת במשיב אמון שימלא את תנאי חלופת המעצר. מנימוקים אלה ביקשה העוררת כי בית המשפט יבטל את החלטת בית המשפט קמא ויורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

7.

בא כוח המשיב טען עבורו את כל שניתן היה לטעון. בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, יצויין כי בתשובה לאישום שניתנה בינתיים כפר המשיב באחזקת האקדח. המשיב כפר גם שניסה להרחיק את השוטר מעליו וניסה לברוח אולם השוטר השתלט עליו והפילו ארצה. הוא כפר בטענתו שהוא פעל בכוונה לבצע פשע או להפריע לשוטר במילוי תפקידו. בתשובה לאישום כפר המשיב גם בכך שהסתכל לעבר הבניינים. לכל העניינים הללו אין מקום להיכנס בשלב זה נוכח ההסכמה על קיומן של ראיות לכאורה . לא היתה מחלוקת גם על מסוכנות לכאורית.

בא כוח המשיב שם את הדגש בטיעוניו על כך שבית המשפט קמא השתכנע מכנותם של הערבים ומיכולתם לפקח על המשיב, וזאת לאחר ששמע אותם והתרשם מהם ואין מקום להתערב בשיקול דעתו. עוד טען כי למרות כל התמיהות והשאלות שמעורר התיק, אין המדובר במקרה חמור של שימוש בפועל בנשק. לטענה בדבר קשרים עם עבריינים אין לדבריו אחיזה בחומר הראיות.

8.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. אין לי ספק בכנותם וברצינותם של הערבים. ואולם – השאלה אינה האם ניתן לבטוח בערבים. השאלה היא אם ניתן לבטוח במשיב. על כך משיבה אני בשלילה. על פי הראיות לכאורה ניסה המשיב להימלט משוטר. אם משוטר ניסה להימלט מדוע שלא ינסה, ואולי גם יצליח, להימלט מן הערבים? ועוד: המשיב הפר אמון שניתן בו גם בכך שעשה את אשר לכאורה עשה בהיותו תחת פיקוח של שירות המבחן. אכן, התיק מלא בסימני שאלה, אך בכוחו של המשיב להסביר את פשר מעשיו במקום בו נתפס.

על כל אלה אוסיף: ביום 21.9.2008 כבר ניתנה, כאמור, התשובה לאישום. התיק נקבע למועד קרוב, ה-26.11.2008. גם אם לא יסתיים התיק באותו מועד נראה, לכאורה, כי אין המדובר במשפט שיצריך זמן ממושך.

9.

בכל הנסיבות הללו אני מחליטה להיעתר לערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.