בש"פ 8558/99 פרד אלוש נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בב"ש 20927/99, מיום 9.9.99, מפי השופטת ש' דברת, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש, ביום 16.8.99, כתב אישום בת.פ. 939/99, המייחס לעורר רצח בכוונה תחילה (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-).

3.על פי כתב האישום, דקר העורר את המנוח בסכין, שעה ששהו בביתו של העורר, עקב סכסוך כספי. מדובר בדקירה בעומק 6.5 ס"מ שחדרה לבית החזה, פגעה בלבו של המנוח וגרמה למותו. עוד נטען, כי בהמשך ניסה העורר להעלים את גופת המנוח, בכך שכיסה אותה בשטיח וניסה להכניסה לפח האשפה בביתו.

4.ביום 9.9.99 קיבל בית המשפט את בקשת התביעה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט סקר את גרסת העורר ואת גרסת העד העיקרי נגדו והעדיף את האחרונה. עוד התייחס בית המשפט לחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית ולעובדה כי הגופה נמצאה בביתו של העורר. בית המשפט דחה את גרסת העורר, כי המנוח דקר את עצמו במהלך הסכסוך ביניהם וכי העורר פעל מתוך לחץ כאשר הסתיר את הגופה וקבע כי קמה תשתית ראייתית לכאורה לעבירת הרצח המיוחסת לעורר. בית המשפט שלל אפשרות של חלופת מעצר הן משום חומרת העבירה והן בשל עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל כ29- רישומים פליליים.

5.לפניי הרחיב בא-כוח העורר, עו"ד ח' קאזיס, את טיעוניו בדבר התשתית הראייתית לכאורה. טיעונים אלה נבחנו בקפידה על ידי בית המשפט קמא, אשר הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה. לאחר שמיעת טיעוני בעלי הדין ולאחר בחינת החומר שלפניי, מצאתי כי מסקנתו של בית המשפט קמא מבוססת כראוי.

אי לכך, הערר נדחה.