בש"פ 8560/02 מדינת ישראל נ. דקר בן ישעיהו חוג'ה

1.

זוהי בקשה רביעית של המדינה להאריך את מעצרה של המשיבה מעבר לתשעה חודשים.

2.ביום 22/4/01 הוגש כתב אישום בעניינה של המשיבה באשמת רצח, קשירת קשר לרצח, ושידול לביצוע רצח. באותה פרשה הוגש כתב אישום נפרד נגד נאשם נוסף דקר חוג'ה (להלן – "השותף") והדיון בשני כתבי האישום אוחד. למשיבה מיוחס כי קשרה קשר עם השותף כדי שירצח את המנוח, עימו ניהלה המשיבה קשר רומנטי, וזאת תמורת תשלום כסף. ביום 20/3/01, במהלך נסיעה משותפת של המשיבה, השותף והמנוח, חנק השותף את המנוח וגרם למותו. המשיבה הואשמה גם באשמת הדחה בעדות והדחה בחקירה בדרך של מתן טובת הנאה בכך שבעת היותה במעצר פעלה ליצירת קשר עם השותף בכוונה להניעו שלא להעיד נגדה וניסתה להשפיע בדרך דומה גם על עד אחר וכל זאת באמצעות הבטחות של תמורה כספית.

המשיבה נעצרה עד תום ההליכים ביום 2/7/01 ונתקיימו מספר ישיבות הוכחות בחודש דצמבר 2001. בינואר 2002 האריך בית משפט זה לראשונה את מעצר המשיבה ב- 90 יום, ובאפריל 2002 הוארך מעצרה בשנית. במהלך ההארכה השנייה נתקיימו מספר ישיבות, וביולי 2002 הוארך מעצרה בשלישית. באוגוסט 2002 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת התביעה להפריד את הדיון בין המשיבה לשותף וזאת בשל מצבה הבריאותי הלקוי של המשיבה אשר גרם לכך כי לא התייצבה לחלק מהדיונים. הוא קבע חמישה מועדי הוכחות נוספים המתפרשים על פני חודש אוקטובר ונובמבר 2002. עד היום נתקיימו 15 ישיבות הוכחות בעניינה של המשיבה, ומספר ישיבות התבטלו נוכח טענתה כי היא חולה. עם סיום משפטו של השותף המתנהל עתה בנפרד הוא אמור לשמש עד תביעה במשפטה של המשיבה.

3.אכן מדובר בבקשת הארכה רביעית של מעצר המשיבה במשפט המתנהל מזה זמן. עם זאת ניתן לומר כי הזמן השיפוטי בהליך זה נוצל בעיקרו בצורה ראויה אלא שמורכבות הפרשה הנדונה ואיחוד הדיון בעניינם של המשיבה והשותף תחילה והפרדתו מאוחר יותר, כמו גם מחלתה של המשיבה, מסבירים את התמשכות הדיונים.

מנגד ניצבת המשיבה שמסוכנותה לציבור על רקע נסיבות עבירת הרצח המיוחסת לה אינה יכולה להיות מוטלת בספק. כן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט ולהשפעה פסולה על עדים על ידה, המעמידים בסכנה את תקינותו ויעילותו של ההליך השיפוטי באם תשוחרר.

בנסיבות אלה וחרף הקושי במתן הארכת נוספת, נוטה כף האיזון אל עבר העדפת האינטרס הציבורי בארכת מעצרה של המשיבה כמבוקש על ידי המדינה. לאור התמשכות זמן הדיונים, ראוי כי ייעשה כל מאמץ על מנת לקבוע מועדי הוכחות סמוכים כדי שניתן יהיה לסיים את המשפט בעתיד הקרוב.

אני מאריכה, איפוא, את מעצר המשיבה בתשעים ימים מיום 17/10/02 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.