בש"פ 8572/04 כפיר כהן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת א' ואגו), ולפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, והערר נסב סביב שאלת חלופת המעצר.

2.כנגד העורר ונאשם נוסף (להלן – "השותף") הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, קבלת נכס שהושג בעוון ועבירות של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. על פי המתואר בכתב האישום, העורר והשותף קשרו קשר לביצוע שוד של סוכן תכשיטים. לצורך ביצוע העבירה, הכינו מראש קטנוע, קסדות, אקדח ורכב מילוט, וכן למדו מראש את נתיב תנועתו של סוכן התכשיטים. ביום 5.8.04 בשעות הצהריים, הגיעו השניים לאשדוד, למקום בו ראו את המתלונן, וברשותו מזוודה ובה תכשיטים. אחד הנאשמים ירד מהקטנוע כשבידו האקדח, התקרב למתלונן, לא איפשר לו לברוח, וצעק לעברו "תעזוב את התיק או שאני יורה", כל זאת כאשר האקדח מכוון לעברו של המתלונן. המתלונן עזב את המזוודה ואחד הנאשמים לקח אותה למקום בו חיכה השני על הקטנוע והשניים נמלטו. הנאשמים נעצרו על ידי המשטרה כחצי שעה לאחר האירוע, בעודם נמלטים ברכב, וכאשר ברשותם המזוודה עם תכשיטים בשווי שבין 60,000 ל-70,000 דולר, קסדות, קסדות אקדח, פלאפונים וכפפות. האקדח שהיה ברשותם היה גנוב, והנאשמים קיבלו אותו ביודעם שהושג בגניבה.

3.במסגרת בקשת המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, הוארך מעצרו של השותף בהסכמתו. בעניינו של העורר הוגש תסקיר מעצר, ובתסקיר נכללה המלצה של שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית בבית סבו, בו מתגוררת גם אמו. בנוסף, שירות המבחן המליץ גם לאפשר לעורר לצאת לעבודה אצל דודו שהנו קבלן בניין, ואצלו עבד העורר לפני שנעצר. בתסקיר מתוארות נסיבות חייו של העורר שהתייתם מאביו בגיל 10, ובגיל 17 נפצע קשות בראשו במהלך קטטה ושותק בכל גופו. העורר עבר תקופת שיקום ארוכה, אך גם כיום יציבתו אינה תקינה והוא קיבל פטור משירות בצה"ל. עוד הודגש כי העורר מתקשה להסתגל לתנאי המעצר, מבטא פחד ומרבה לבכות, וכי החולשה שהוא משדר עלולה לגרום להתנהגות אלימה כנגדו מצד עצורים אחרים. ביחס לחלופת המעצר נכתב בתסקיר כי על אף היות המשפחה מגוננת, מתקבל הרושם כי בני המשפחה נערכו לפקח על העורר ויש ביכולתם להשגיח עליו ולהציב לו גבולות. לאור אלה המליץ השירות על שחרור העורר כאמור.

4.בדיון בבית המשפט קמא הופיעו ונחקרו כל הערבים: אמו, סבו ודודו של העורר, וכן חברתו מזה שנתיים. באת-כוח המדינה התנגדה להמלצת שירות המבחן בהתבסס על חומרת העבירה, המלמדת על מסוכנותו הרבה של העורר לשלום הציבור, ונוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש ואלימות. לטענתה, קיים חשש כי בני המשפחה לא יוכלו להציב פיקוח ראוי לעורר במסגרת מעצר הבית, ואין להסכים בשום תנאי כי יצא לעבודה במסגרת תנאי מעצר הבית.

5.בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא הדגיש את מסוכנותו לציבור בשים לב לאופי העבירות בהן הוא נאשם. הוא ציין את הרשעותיו הקודמות, אשר אף שהן, כשלעצמן, אינן שיקול מכריע בהחלטת המעצר, הן מצטרפות לשאר השיקולים המכריעים את הכף לעבר מעצרו של העורר. עיקר ההתנגדות לשחרור העורר נבעה מן המסקנה כי חלופת המעצר שהוצעה בבית הסב והאם אינה חלופה נאותה, בהתבסס על התרשמות בית המשפט כי הערבים המוצעים מבני המשפחה לא יוכלו לבצע את משימת ההשגחה על העורר ברמה מספקת של אחריות. לדבריו, אלה הם אותם אנשים שעימם התגורר העורר בעת שביצע את עבירת השוד, ואם לא הצליחו אז להציב לו גבולות ומסגרת ראויה של פיקוח, קיים חשש כי גם להבא לא יעמדו במשימה זו.

6.העורר חוזר על טיעוניו בפנינו ומדגיש כי הוא מצוי בסכנה מיוחדת של התנכלות והתעללות בבית הסוהר בשל חולשתו הפיסית והנפשית, ועותר להחלת חלופה למעצרו עד תום ההליכים.

7.השאלה היחידה העומדת בפנינו היא האם חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר ונבחנה בידי שירות המבחן ובית המשפט קמא היא אכן חלופה נאותה שיש בה כדי לענות למטרת המעצר, תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית של העורר.

בפנינו הוצעה חלופה אחת ויחידה בבית סבו ואמו של העורר. חלופה זו נבחנה לעומקה על ידי בית משפט קמא ונמצאה בלתי מתאימה, לאחר שבני המשפחה האמורים לפקח על העורר נחקרו בבית המשפט. אינני רואה מקום להתערב במסקנת בית המשפט, לפיה חלופת המעצר המוצעת איננה מתאימה בנסיבות העניין. לא רק שקביעתו, המבוססת על חקירת הערבים המוצעים בפניו, היא בעלת משקל רב אלא קשה לחלוק גם על הנימוק האובייקטיבי שהעלה לפיו אותם ערבים פוטנציאליים שלא הצליחו בעבר להציב לעורר גבולות, ספק אם יצליחו בכך עתה. העבירות המיוחסות לעורר הן רציניות וחמורות ביותר. אליהן מצטרף עבר פלילי קודם, שמשקלו אינו מבוטל בשים לב לגילו הצעיר של העורר. נסיבות אלה מקשות ביותר על שחרורו בחלופת מעצר שאיננה מסגרת מפקחת ברורה, גם מקום שהחשש לשלומו של העורר במסגרת המעצר הוא חשש ממשי שבגינו האחריות היא על רשויות שב"ס לנקוט באמצעים המתאימים. לאור כל אלה, אין מנוס מדחיית הערר.

הערר נדחה.