פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8572/11
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
אברהים עודה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שירות הביטחון הכללי
עתירה לגילוי ראיות חסויות
בשם המבקש:
עוה"ד מ. יחיא
בשם המשיבים:
עוה"ד ש. כהן
החלטה
1.
מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיות חסויות בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
לבית המשפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום אשר מייחס לעותר ולשני נאשמים נוספים ביצוע עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (מספר עבירות), הכשלת שוטר במילוי תפקידו, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התפרעות וחבלה במזיד ברכב.
תעודת החיסיון מושא דיוננו נחתמה על ידי שר הביטחון בתחילת חודש אוקטובר. היא מתייחסת לגילוי כל פרט שיש בו לחשוף שיטות ודרכי פעולה, אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי, תפקידם של עובדי השירות, שמותיהם ומשימותיהם.
הסניגור הדגיש כי לטענת מרשו, הוא כלל לא היה בזירת האירוע ושזכותו לקבל כל חומר שעשוי לסייע לו לביסוס קו הגנתו.
2.
בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית משפט זה (בש"פ 6642/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.2011)), נידונה המסגרת הנורמטיבית של סעיף 44 לפקודת הראיות. לענייננו, די להזכיר שהוצגו שלושה מבחנים שעל בית משפט לשקול בבואו לדון בעתירה לגילוי ראיה חסויה. הראשון, האם מדובר בחומר חקירה כמשמעותו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982; השני, האם חשיפת החומר עלולה לפגוע בביטחון המדינה; השלישי (אשר נדרש רק כאשר התשובה לשני הבדיקות הקודמות היא חיובית) הוא האם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותו.
הדיון התקיים במעמד שני הצדדים. עיינתי בחומר החסוי הכולל 3 עמודים. מסופקני אם בנסיבות העניין החומר מהווה חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. מעבר לכך, קיים שיקול ביטחוני שמצדיק אי גילוי החומר ובכל מקרה לא נראה שחשיפת החומר שהוא נקודתי וצר במהותו תועיל לנאשם בהגנתו. התוצאה המתבקשת משלוש הבדיקות היא שאין מקום להורות על חשיפת החומר הראייתי החוסה בצל החיסיון.
3.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו כסלו התשע"ב, (11.12.2011).
ש ו פ ט