בש"פ 8574/12 מדינת ישראל נ. ציון רובבשי

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) מתאריך 26.11.2012, אשר קבע כי יש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים המשפטיים בענינו.

2.

בתאריך 14.11.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד כתב אישום נגד המשיב המייחס לו עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 . על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 3.11.2012, בסמוך לשעה 2:30 בלילה, המשיב הגיע לחנות "ביוקה", השוכנת בשוק מחנה יהודה, כשבידו חומר דליק וכשהוא עוטה כפפות ניילון לידיו. נטען כי המשיב עלה על כסא שהניח במקום זמן קצר לפני כן ושפך את החומר הדליק בסמוך לשלט החנות, מעל לתריס החנות שהיה סגור באותה עת. נטען כי זמן קצר לאחר מכן המשיב הבעיר את החומר הדליק ובמקום פרצה דליקה. כתוצאה מאותה דליקה נגרמו נזקי פיח ועשן לחזית החנות וכן נשרף צינור מים מפלסטיק שהיה במקום.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המדינה הסתמכה בבקשתה, בין השאר, על הראיות הבאות: סרטי מצלמות האבטחה הממוקמות בסמוך לחנות ומנציחות את האירועים בעת התרחשותם, תמונות שהופקו מסרט זה, והודעתו במשטרה של אחיו של המשיב, אשר במסגרתה הוא זיהה את המשיב מהתמונות שהוצגו לו תוך פירוט פרטי הלבוש שאותם הוא מזהה. המדינה גם טענה כי השוטרים אשר בדקו את הסרטים ממצלמות האבטחה זיהו מיד את המשיב, שכן הוא מוכר להם לנוכח עברו הפלילי העשיר.

4.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימת חולשה בראיות לכאורה ודחה את הבקשה למעצר עד תום ההליכים. לשיטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד עיון בתמונות, אשר הופקו ממצלמת האבטחה והשוואתן לפניו של המשיב – לא מוליך למסקנה כי מדובר דווקא באותו אדם, ובוודאי לא באופן חד-משמעי. כן ציין בית המשפט המחוזי כי הודעת אחיו של המשיב איננה בעלת משקל עודף על פני אדם אחר, שכן לאח אין תכונות, או כישורים מיוחדים לצורך הזיהוי, מה גם שהתמונות הוצגו לו בהקשר של חקירת המשיב. נוכח קביעה זו בדבר חולשת הראיות, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי יש לשחרר את המשיב בתנאים של איסור כניסה למתחם שוק מחנה יהודה, ערבות שני ערבים על סך 10,000 ש"ח, והפקדת סכום של 4,000 ש"ח.

טענות הצדדים

5.

המדינה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי קיימת חולשה בראיות. לגישתה של המדינה משקלן המצטבר של הראיות הנ"ל הינו כזה, אשר אינו מותיר ספק בדבר זיהויו של המשיב כמבצע הלכאורי של העבירה, בוודאי בשלב זה של ההליך הפלילי. לגישתה של המדינה, אף שסרט האבטחה אכן איננו מיטבי באיכותו, הרי שדי בו לשם זיהוי המשיב. זאת ועוד נטען כי בחקירתו במשטרה, המשיב הודה כי הוא היה בזירה, אף שנתן לכך הסבר כי המקום סמוך לביתו. המדינה מוסיפה כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן את המשקל הראוי לעוצמת זיהויו של המשיב על-ידי השוטרים, ועל-ידי אחיו, שעשה זאת באופן נחרץ וברור (בהודעתו מתאריך 11.11.2012).

6.

ב דיון שקיימתי לפניי – באת-כח המשיב, שטענה במירב האפשרי לטובת מרשה, הדגישה כי המשיב גר בקרבת מקום האירוע, והוא מעיד על עצמו כי הוא מסתובב כל היום בשוק ומכיר אותו. לשיטתה זו יכולה להיות הסיבה שהוא נקלט במצלמות האבטחה. עוד היא ציינה כי בתיק אין בנמצא ראיות של טביעות אצב ע הקושרות את המשיב לאירוע, או לאמצעים בהם נעשה שימוש לצורך הדליקה. לגישתה, השוואה בין התמונה שנלקחה ממצלמת האבטחה לבין פניו של המשיב – איננה מעלה מסקנה כי מדובר באותו אדם ואף השוואה ביומטרית לא העלתה תוצאות. באת-כח המשיב הוסיפה עוד כי יש בתיק תקליטורים רבים, ולדידה, מרוב עצים לא רואים את היער ולא ברור גם מאיזו תמונה בדיוק זיהו השוטרים והאח את המשיב.

דיון והכרעה

7.

אקדים ואומר כי דין הערר – להתקבל .

כידוע לבית משפט זה מסור שיקול דעת להתרשם מראיות שיש בהן כדי לבסס עילת מעצר, או ראיות לכאורה נגד נאשם, אף אם הערכאה הדיונית הגיעה למסקנה שונה. כלל זה חל במיוחד גם לגבי ראיות שניתן להתרשם מהן באופן בלתי-אמצעי, כדוגמת ראיות מצולמות (עיינו והשוו: ע"פ 3151/08 דוידוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2010)).

8.

על בסיס כל האמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, הגעתי למסקנה – בין היתר לאחר עיון בחומר החקירה שנמסר לי – כי בסרטים שנלקחו ממצלמות האבטחה (קובץ שמסתיים במספר: 13-58) מופיעה דמות, אשר באופן לכאורי היא בעלת קווי דמיון למשיב (בזמנים: 2:14:20; 2:16:12; 2:27:13). אותו אדם זוהה, לכל הפחות על ידי שני השוטרים כמשיב. זיהוי אפשרי זה, משתלב עם ראיות נוספות ממצלמות האבטחה (קובץ שמסתיים במספר: 16-54), ואולם לא אפרט, שכן ההכרעה בסוגיות אלו כולן נתונה לערכאה המבררת, שתדון בתיק.

9.

ההתרשמויות הנ"ל אכן אינן חד-משמעיות, ואולם הגעתי למסקנה כי הן מספיקות לצורך הכרעה בדבר קיומן של ראיות

לכאורה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים על-פי המבחנים המקובלים (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , נ(2) 133 (1996)). מסקנה זו מקימה בשלב זה גם חשש סביר ששחרורו של המשיב עלול לסכן את בטחונו של אדם, ובטחון הציבור בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 , בשים לב לעבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום ובהתחשב אף בעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל: עבירת רצח, עבירות אלימות, עבירות רכוש, עבירות סמים ועבירות מין.

10.

זה המקום לציין כי בקביעותי הנ"ל לא התעלמתי מהעובדה כי הליך הזיהוי לא נוהל ותועד כראוי. כן לא ברור בדיוק מהם התצלומים הספציפיים שהוצגו לעדים, מאיזה סרט הופקו ובאילו זמנים. נראה גם כי רק

חלק מהבגדים שנתפסו על-ידי המשטרה דומים במאפייניהם ללבוש של האדם המופיע בסרטי האבטחה הנ"ל. יחד עם זאת דין ליקויים אלה להבחן בהליך העיקרי ולא בשלב זה, בצד הפקת לקחים שראוי שתעשה לגבי חקירות וזיהויים מעין אלה בעתיד.

11.

סוף דבר – ערר המדינה מתקבל והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים, שנפתחו בענינו. אין באמור כדי לגרוע, כמובן, מזכותו של המשיב להגיש בהמשך בקשה לעיון חוזר, היה ובמשפט יחול כירסום בראיות, ככל שיקרה כך.