בש"פ 8598/05 חליל אלנבארי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' זלוצ'ובר) מיום 1.9.2005, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.העורר, בן 22, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והיזק בזדון. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24.8.2005 נהג העורר ברכב, כאשר בתא המטען שני שקים של סם מסוג קנבוס. השוטרים שהקיפו את רכבו של העורר באקדחים שלופים הורו לו לעצור, אך הוא נסע במהירות לאחור בנסיון להימלט ותוך כדי כך פגע ברכב שנסע מאחוריו, ואילץ נהגים נוספים להסיט את כלי רכבם במהירות כדי שלא לפגוע בו. לאחר מכן עצר העורר את הרכב שבו נסע והשוטרים עצרו אותו.

2.במקביל להגשת כתב האישום, ביום 25.8.2005, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 1.9.2005 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לכל העבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט ציין כי גרסת העורר בעניין הסמים לפיה הזדמן לאזור רמת חובב במקרה וקיבל שני שקים המכילים סם מאדם שאינו מכיר בלא לבדוק את תכולתם ומבלי לדעת למי עליו למסור אותם, הינה גרסה בעייתית. בית המשפט ציין כי אין מקום להבחנה לעניין המסוכנות בין עבירות של סחר בסמים לעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, כאשר מדובר בכמות גדולה של סם. כמו כן קבע בית המשפט כי העבירות של אי ציות לשוטרים, בריחה מהם תוך כדי נהיגה פרועה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעידות אף הן על מסוכנותו של העורר. בית המשפט ציין, בהפנותו לפסיקתו של בית משפט זה, כי בנסיבות דומות ואף חמורות פחות נקבע כי יש להורות על מעצר. עוד ציין בית המשפט כי העורר הינו צעיר בשנים ואין לו הרשעות קודמות, ואף בחלופת המעצר שהוצעה לא נמצא פגם. עם זאת סבר בית המשפט כי אין לתת אמון בעורר שכן החזקת סם בכמות כה גדולה מעידה על נגישות לסוחרי סמים ולסמים ועל שאיפה לרווחים קלים ומהירים. כמו כן, בית המשפט ציין כי גם הימצאותם של שוטרים לא הרתיעה את העורר מנסיעה פרועה תוך סיכון כל הנמצא בסביבתו. בית המשפט קבע כי אין חלופת מעצר שיהיה בה בנסיבות העניין למנוע סיכון פוטנציאלי מצד העורר לציבור, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.מכאן הערר שבפני, בו טוען העורר כי בית המשפט התעלם מכך שהמדינה כלל לא מנתה את החזקת הסם כאחת מהעילות בגינן התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד טוען העורר כי טעה בית משפט קמא כאשר לא ראה מקום להבחנה בין סחר בסם לבין החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכמות גדולה. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לגרסת העורר באשר להימצאות הסמים ברכבו, בפרט לאור העובדה כי לא הוצגה כל ראייה בדבר הסכמתו של העורר להימצאות הסם ברכב. כן טוען העורר כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא לא ברח מן השוטרים ולא ניסה לפגוע בהם, והדבר אף אינו מיוחס לו בכתב האישום. העורר טוען כי התנהג כאדם הנתון בלחץ, ואין להסיק מכך על מסוכנותו באופן כללי. עוד טוען העורר כי הפסיקה אליה הפנה בית המשפט קמא עסקה בנסיבות חמורות הרבה יותר מן הנסיבות המיוחסות לו. העורר מציין כי נציגת המדינה לא מצאה כל פגם בחלופת המעצר שהוצעה, למעט העובדה שהערבים אינם עובדים. בעניין זה טוען העורר כי העובדה שהערבים אינם עובדים מאפשרת פיקוח צמוד במעצר בית מלא על העורר, ולעניין הערבות העורר מציין כי הערבים הצהירו כי יפקידו 15,000 ₪ כל אחד בקופת בית המשפט. על כן טוען העורר כי חלופת המעצר שהוצעה הינה ראויה וכי טעה בית המשפט כאשר החליט שלא לבקש תסקיר מעצר לבחינת החלופה, והסתפק בבחינת הערבים ושמיעתם בבית משפט. כן טוען העורר כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של העורר, ובפרט לגילו הצעיר ולכך שהוא נעדר עבר פלילי. על כן מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה בתנאים שיקבע בית המשפט.

המשיבה מצידה מתנגדת לשחרורו של העורר ומבקשת לאמץ את קביעותיו של בית משפט קמא ולדחות את הערר.

4.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא במקרה דנן. העורר נתפס וברכבו שני שקים ובהם סם החשוד כקנבוס במשקל של כ-15 קילוגרם וזאת לאחר שניסה להימלט מן השוטרים אף שאלה הורו לו לעצור באקדחים שלופים. תוך כדי נסיון ההימלטות פגע העורר ברכב שנסע בדרך ובו משפחה שהייתה בדרכה לאילת, ורק בנס לא נפגעו בני המשפחה ובהם שני ילדים, שהיו ברכב באותה עת. התנהגותו של העורר והסם שנתפס בחזקתו, מלמדים על מסוכנותו אף כי הוא צעיר ונעדר עבר פלילי. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בקובעו כי חלופת מעצר לא תסכון וכי אין בה כדי להפיג את מסוכנותו.

הערר נדחה.