בש"פ 86/09 סרגיי לופרפ נ. מדינת ישראל

1.

הערר שבפניי מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ש' דברת) להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

המשיבה הגישה לבית משפט קמא כתב אישום בו נטען כי העורר, שגילו 18 שנים, ביצע עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, בוצעה העבירה האמורה על ידי העורר בקטינה, ילידת שנת 2002. אימו של העורר עזרה לטפל בקטינה שהתגוררה בשכנות. לפי כתב האישום, במועד כלשהו בשנת 2008 נמצאה הקטינה בביתו של העורר. היא שכבה על מיטה בחדר השינה. העורר הביא למקום שמיכה, כיסה את המתלוננת ואת עצמו בשמיכה, הוריד את תחתוניה של הקטינה והחדיר את אצבעו מספר רב של פעמים לאיבר מינה של הקטינה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר עד תום ההליכים.

3.

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, וכי חלופת המעצר שהוצעה אינה ראויה. יצוין, כי בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר מעצר. בתסקיר נמסר כי העורר עלה ארצה בגיל 5 והפסיק את לימודיו בעת שהיה בכיתה י'. השירות ציין בתסקיר כי העורר אינו מגלה תובנה לחלקים בעייתיים בהתנהגותו וכי ההתרשמות היא שקיימת מסוכנות גבוהה מצידו "כלפי החברה". יחד עם זאת, הביע שירות המבחן את הדעה כי יתכן שחלופת המעצר שהוצעה תנטרל את המסוכנות, אם החלופה תכלול איזוק אלקטרוני. נוסיף כי אין לעורר עבר פלילי.

4.

טענתו המרכזית של העורר היא כי הראיות שאספה המשטרה אינן ברמה של ראיות לכאורה, וכי מכל מקום העוצמה של הראיות אינה מספקת לשם החזקתו במעצר וכי יש לשחררו לחלופה. לאחר עיון בחומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה וממילא עילת מעצר. עם זאת, איני פוסל את האפשרות של שימוש בחלופה מתאימה אם אכן תוצג כזו. החלופה שהוצעה איננה מתאימה.

5.

התשתית הראייתית נסמכת ראשית לכל על דבריה של הקטינה לחוקרת נוער. עיון בתמליל מלמד כי אכן יש באמור בו כדי לבסס את שנטען בכתב האישום. בצד ראיה זו, מוצאים אנו ראיות נוספות. כוונתי בעיקר לדבריה של הקטינה לסבתה שהביאו לחשיפת מעשיו של העורר וכן לדברים מסוימים שנאמרו על ידי העורר בחקירתו (ביום 2.11.08). בתשובה לשאלה אמר העורר את הדברים הבאים: "בפעם האחרונה היא לבשה מכנסיים, לא בפעם שזה קרה". דברים אלה יש בהם משום תמיכה ברמה גבוהה בסיפור המעשה כפי שנמסר על ידי הקטינה לחוקרת הנוער. איני מתעלם מטענתו של הסנגור המלומד כי הרופא הפתולוגי שבדק את הקטינה לא מצא בבדיקתו סימנים לחבלה באיבר המין שלה. עם זאת, יש לזכור כי הבדיקה נעשתה חודשים לאחר האירוע הנטען. בסיכום חוות דעתו של הרופא נאמר כי הבדיקה אינה יכולה לאשש או לשלול את סיפור המעשה. סיכום נקודה זו הוא שחומר הראיות הגולמי מצדיק את הקביעה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישום וכי עוצמתן הינה ברמה המצדיקה מעצר.

6.

השאלה הנוספת אליה יש להתייחס היא האם שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא קיבל את החלופה שהוצעה. חלופת המעצר אליה התייחס שירות המבחן בתסקיר הייתה כי העורר ישהה בדירת דודו במעצר בית בפיקוח של הדוד וכן של סבו וסבתו של העורר. שירות המבחן ציין בתסקיר כי ההתייחסות של הסב והסבתא הינה פאסיבית וכי הדוד יכול לפקח רק בחלק משעות היממה. מסכים אני עם בית המשפט המחוזי כי החלופה שהוצעה אינה מספקת. כאמור, היה ותוצג חלופה ראויה יהא מקום לשקול אותה.

7.

הערר נדחה.