בש"פ 860/97 סנדרוסי אבי נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר - ונאשם נוסף - הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 335/96) בו מיוחסות להם העבירות הבאות:

א.לעורר ולשותפו לאישום - באישום מס' 1: עבירות של החזקת סמים לשימוש עצמי ושלא לשימוש עצמי, החזקת חצרים המשמשים לצריכת סמים והחזקת כלים לשימוש בסמים; וזאת בעקבות תפיסת כ- 77 גרם הירואין, 1.46 גרם קוקאין ומשקל אלקטרוני המשמש לשקילת סמים, בחיפוש נערך בדירתו של העורר ומחוצה לה.

ב.לעורר לבדו - באישום מס' 2: בעבירות של הדחת קטין לסם מסוכן והספקת סם מסוכן לקטין; וזאת בשל הזמנת קטינה שפגש בדיקוטק לדירתו ושיתופה, במספר הזדמנויות, בצריכת קוקאין שצרך בעצמו, ובשל אספקת קוקאין בכמות בלתי ידועה לחיילת, לצריכה אישית שלה.

ג.לעורר לבדו - באישום מס' 3: בעבירות של נהיגה ברכב ובאופנוע ללא רשיון נהיגה תקף ושל זיוף רשיון נהיגה ותעודת זהות ל"כיסוי" הנהיגה ברכב ובאופנוע.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של העורר ושותפו לאישום עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומכאן הערר שבפני.

2.לענין החזקת הקוקאין והצעתו לקטינה ולחיילת, מסביר ב"כ של העורר: כי מרשו צורך סם זה להנאתו, מבלי להיות מכור לו; וכי שיתף את הקטינה והחיילת בצריכת הקוקאין שצרך בעצמו, להבדיל מהדחתן לצרוך קוקאין באמצעותו.

ואילו לענין החזקת ההירואין, מסביר העורר: כי הסם התגלה על ידי החיילת בארון שנמצא בדירה; וכי אין הוא שייך לו אלא לשותפו לאישום, שהתגורר אותו זמן בדירתו משלא נמצא לו מקום אחר לחסות בו. עם גילוי הסם, הוא הרחיקו מן הדירה והסתירו מחוצה לה; אך במהלך החיפוש הצביעה רונית על המקום שבו הוסתר ההירואין והסגירה אותו לידי המחפשים.

3.שותפו של העורר לדירה אף הוא צרכן סמים; ובנסיבות הענין, נראה כי דירתו של העורר שימשה "מועדון" לצריכת סמים לו עצמו, לשותפו ולחבריהם.

לגירסתו של העורר באשר לזיקתו לשקית ההירואין, אין תמיכה מלאה בעדויות הקטינה והחיילת; וגירסת שתי הבנות באשר לנסיבות שבהן שיתף אותן העורר בצריכת הקוקאין, אינה תואמת לחלוטין את גירסתו שלו.

4.לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי שאין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה: ראשית - קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת עבירות הסמים המיוחסות לעורר בכתב האישום; ושנית - כי אין מקום להורות בעניינו של העורר על חלופת מעצר.

ממצאי החיפוש שנערך בדירתו של העורר ובסמוך לה והפרטים שמסרו שתי הבנות המעורבות - הקטינה והחיילת - במהלך החקירה, מלמדים, על פניהם: כי העורר החזיק בכל הסמים שנתפשו במקום; כי העורר שילב את החיילת והקטינה בצריכת קוקאין במספר הזדמנויות; כי דירת העורר שימשה מקום לצריכת סמים; וכי העורר החזיק בדירה כלים המשמשים לצריכת סמים.

במצב דברים זה, יש בתשתית הראייתית האמורה, לא רק בסיס להקמת עילת מעצר אלא גם בסיס לדחיית האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. העורר שקוע - פשוטו כמשמעו - בעולם הסמים; ואין הוא מסתפק בכך שהוא שקוע באותו עולם, והוא מושך עמו למערבולת הסמים שתי בנות צעירות. "מסוכנותו" של העורר לשלום הציבור מתבקשת מן הנסיבות ואינה מצריכה הבהרה: מסוכנות זו חורגת מתחומי הסיכון הטמון בצריכת סמים כשלעצמה; וזאת - באשר יש עמה נכונות לגרור לצריכה בנות צעירות לימים. לענין חלופת המעצר, דין העורר כדין מפיץ סמים להבדיל מצרכן סמים; ולעניינו של הראשון - אין מקום לחלופת מעצר.

5.לאור כל האמור לעיל הערר נדחה.