בש"פ 8606/11 אריה (אצלן) חביב נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה נשלח העורר לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית במסגרת מעצרו. הפסיכיאטר קיבל הוראה לבדוק את כשירותו של העורר לעמוד לדין ויכולתו להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור בשעת ביצוע העברה המיוחסת לו.

הסנגורית הדגישה כי העורר אינו מעוניין בבדיקה כזו, שעלולה להיות חוויה קשה עבורו. היא לא התעלמה מקביעות בעבר, לפיהן העורר אינו כשיר לעמוד לדין, אך הדגישה כי אין להסתמך על עברו, אלא על מצבו היום. בנוסף, ציינה הסנגורית, נסיבות העברה המיוחסת לו – נשיאת נשק ותחמושת – אינן מצביעות על כל בעיה נפשית. מנגד טענה התובעת שלמדינה אחריות לברר את מצבו הנפשי של נאשם אף אם אינו חפץ בכך, מקום בו יש אינדיקציה המצדיקה את עריכת הבדיקה.

2.

צודקת הסנגורית בטענתה שאין לשלוח נאשם לבדיקה בדבר מצבו הנפשי על פי חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 רק מפני שהתביעה ביקשה זאת. קיים נטל שיש לעמוד בו. ברם, באשר לרמת הנטל הנדרש יש להדגיש שלוש נקודות. האחת, עסקינן בבדיקה. השנייה, השלב בו מצוי המשפט אינו לקראת הכרעת הדין, לאחר שמיעת ראיות למשל, אלא החלטה פרלימינארית לשם קבלת חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי. השלישית, המסגרת היא המשפט הפלילי, שדורש הקפדה על זכויות הנאשם. כפי שלא ניתן לקבל חוות דעת ללא

בסיס, כך לא ניתן לוותר על קבלת חוות דעת בהתקיים בסיס. מדובר בהוראה קוגנטית שאין הנאשם רשאי לוותר עליה. כך מבחינה מעשית, כך מבחינה עקרונית.

3.

עיינתי בחומר. בעברו של העורר נקבע יותר מפעם אחת לאחר שנת 2000 כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. אינני מתעלם מכך שהיו קביעות שונות. אולם, המדובר בבדיקה במטרה לבחון את מצבו של העורר נכון לתקופה זו. ראוי לציין, שאף בחוות הדעת שהוגשה על ידי מומחה מטעם הנאשם בתיק קודם, נאמר כי על אף המסקנה שבאותו מקרה אין לשחרר את הנאשם מאחריות פלילית, ישנו סיכוי שבעתיד ישתנו הדברים. עולה, שמסקנת בית המשפט המחוזי מבוססת. באשר לעמדת העורר, ראוי שיובהר לו כי אין בשליחתו לבדיקה כדי להביע עמדה באשר לתוצאותיה. חזקה שהעניין ייבדק לגופו, נכון לתקופה זו, בהקדם האפשרי.

4.

הערר נדחה.