בש"פ 8615/99 ליאור לב נ. מדינת ישראל

1.בהחלטתנו בתיק זה אשר ניתנה הבוקר, החלטנו שסכום הכסף אשר הופקד בחשבון על פי החלטת בית משפט השלום יועבר על ידי המשטרה, תוך חמישה ימים, לחשבון נאמנות על שם המשיב החמישי. כן הוחלט, שתוך שבועיים מהיום לא תעשה בכספים - פרט להעברה של הכספים כאמור - כל פעולה, והם ישארו מופקדים בחשבון הנאמנות הנ"ל. החלטה זו ניתנה, בין היתר, על דעת עורך דין לנצנר מרדכי, בא כוח המשיבה השניה, אותה ייצג בפנינו.

2.מסתבר, שהיום בשעות הצהריים פנתה עורכת דין כרמלה חנוך, אף היא באת כוח המשיבה השניה, ובקשה, במסגרת הליך אזרחי המתקיים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, צו עיקול זמני, על פי צד אחד, על הכספים אשר מופקדים עדיין בחשבון נאמנות על שם המשטרה. צו כזה אכן ניתן, ודבר זה הודע לבא כוח המדינה, עורך דין שחם. גם משהודיע עורך דין שחם לעורכת דין חנוך על החלטתנו, עמדה האחרונה על כך שהכספים לא יועברו על ידי המדינה כהחלטתנו. לטענתה, נוכח צו העיקול הזמני, אין המדינה יכולה לפעול על פי החלטתנו וכי עליה לכבד את צו העיקול הזמני. במצב דברים זה, מבקש עורך דין שחם בשם המדינה, שנורה למדינה כיצד לנהוג, לבל תמצא במצב שהיא מפרה צו של בית המשפט.

עם קבלת הבקשה מטעם המדינה בשעה 14:00, בקשנו את תגובת באת כוחה של המשיבה השניה בדחיפות לאמור בה. תגובה כזו אכן נתקבלה, וכן הודעה משלימה לה.

3.מתוך הבקשה של המדינה ומתגובתה של עורכת דין כרמלה חנוך, מסתברות העובדות הבאות: ראשית, צו העיקול הזמני טרם נכנס לתוקף נוכח זאת שהערבות הנדרשת טרם הופקדה בבית המשפט המחוזי. זו תכנס לתוקף רק מחר, אם ולאחר שתופקד הערבות; שנית, לבית המשפט המחוזי לא נמסר כי ניתנה על ידינו הבוקר ההחלטה הנזכרת לעיל; שלישית, המשיבה השניה מעדיפה שהכסף שבמחלוקת ימשיך להמצא בחשבון המתנהל על ידי המשטרה, ושם יעוקל, ולא בחשבון על שם המשיב החמישי, עורך דין במקצועו. אך ניתן להבין, כי אף שזו העדפתה, אין התנגדות שייקבע כאמור בהחלטתנו מהבוקר.

4.נוכח פני העובדות כאמור, אנו מחליטים כדלקמן:

א.החלטתנו מהבוקר בעינה עומדת ויש לפעול על פיה. אין ספק, שלו היתה באת כוח המשיבה השניה מודיעה לבית המשפט המחוזי על קיום הדיון בפנינו ועל החלטתנו, צו העיקול היה מנוסח כך שהוא יחול על הכספים במקום שיהיו על פי החלטתנו מהבוקר. מה גם, כפי שצויין לעיל, צו העיקול הזמני טרם נכנס לתוקף.

ב.אין בהחלטתנו מהבוקר ואף לא בהחלטתנו זאת כדי למנוע מהמשיבה השניה, או מכל אחד מבעלי הדין האחרים, לנקוט בכל הליך שימצאו לנכון בכל הנוגע לסכום האמור לאחר שיופקד כאמור בהחלטתנו.

5.ולבסוף, קשה להימנע מלהעיר. מסתבר ששני באי כוחה של המשיבה השניה פעלו במקביל, ובאותו יום, כל אחד בערכאה משפטית אחרת, כשאין הם מגלים לערכאה האחת על ההליכים אשר מתנהלים אותה עת בפני רעותה. בדרך זו עלולים היו להכשיל את בית המשפט. התנהגות זו ראויה לביקורת. התוצאה היתה, ולכך אחראית המשיבה השניה, שניתנו שתי החלטות על ידי שתי ערכאות שונות, העלולות, בתנאים מסויימים, להתנגש האחת ברעותה. דבר זה גם הכריח את המדינה לפנות בבקשה לבית משפט זה, על מנת שתדע כיצד לנהוג.