בש"פ 8618/01 ג'ימי (אפריים) מטוסובסקי נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין ביחד עם אחר (סמי אוחנה), באשמת ביצוען של שתי עבירות: סחר בבני אדם לשם העסקה בזנות, וסרסרות למעשה זנות. תמציתן של העובדות אשר נטענו בכתב האישום היא, שאזרחית מולדובה הועסקה בזנות על ידי אוחנה, כאשר תפקידו של העורר היה להסיעה ללקוחות על מנת שתעניק להם שירותי מין. בחודש אוגוסט 2001 הופעל על ידי משטרת ישראל סוכן סמוי, וזה הציע לאוחנה לקנות ממנו את האשה. אוחנה נתן את הסכמתו לכך, ואף נקבעה התמורה - 5500 דולר. בתאריך 2.8.01 התייצב הסוכן כדי להשלים את העסקה, ועל דעתו של אוחנה, הוא שילם לעורר סכום של 5000 דולר, ולאחר שהסוכן בדק את גופה של האשה על מנת לוודא שאין עליה צלקות, וקיבל לידו את דרכונה, הוא עזב עמה את המקום.

בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההלכים, ובא-כוחו טען בפני כי החלטה זו שגויה, באשר גם אם עבירת הסחר בבני אדם תוכח, לא היה שולחו שותף לה, ולכל היותר ניתן לייחס לו עבירה של סרסרות למעשה זנות.

השקפה זו אינה מקובלת עלי. בידי המשיבה ראיות על מעורבותו הפעילה של העורר בתהליך מכירתה של האשה, ומעורבות זו אינה מתיישבת עם פעולתו של "עובד" תמים עבור מעבדיו. מעדותם של הסוכן והאשה עולה, כי העורר נטל חלק במו"מ אשר קדם ל"מכירה", ובהמשך פעל כשלוחו של אוחנה להשלמת העסקה.

העבירות אשר יוחסו לעורר, ובמיוחד עבירה של סחר בבני אדם, הן עבירות בזויות, אשר צריך לעשות הכל על מנת לבערן מקרבנו. שחרורם של מי שנאשמים בעבירות מסוג זה, מלווה בחשש שהמעשים יימשכו, ככל הנראה עקב סכומי האתנן הניכרים שבצדן, ואם בכך לא די, כרוך השחרור גם בסכנה מוחשית של שיבוש מהלכי משפט, הן במובן זה שהעורר עלול להימלט מאימת הדין, וגם עקב השפעה אפשרית על עדים.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.