בש"פ 8620/01 נסר פלאח נ. מדינת ישראל

העורר הורשע על פי הודאתי בשלוש עבירות: חבלה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב, והחזקת סכין שלא כדין. את כל אלה ביצע העורר על רקע דרישתו של חוב כספי, שלטענתו חב לו המתלונן. על פי הנטען בכתב האישום, המתין העורר למתלונן בשעת לילה מאוחרת, ולאחר ששוחחו ביניהם, המשיך המתלונן בנסיעה, אך העורר דלק בעקבותיו, דחק אותו לצד הכביש, וכאשר המתלונן עצר מתוך כוונה להימלט על נפשו, דקר אותו העורר עם סכין שאחז בידו.

בסוף חודש אוגוסט 2001 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובחודש אוקטובר 2001, לאחר שהעורר הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתןקן והורשע, ביקש בא-כחו לשחרר את שולחו מהמעצר. בקשה זו נדחתה, ובכך עוסק הערר שבפנינו.

בערר זה אין ממש. העובדות בהן הודה העורר, גם לאחר שהושמטה מכתב האישום העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, הן עבירות שחומרתן מופלגת ומעידות על מסוכנותו של מבצען. לא זו אף זו, בעת שמעצרו נתבקש לראשונה, עמדה לזכות העורר חזקת החפות, אולם משהודה בעובדות, לא נותר עוד ספק כי בפנינו ניצב מי שחטא במעשי אלימות וביריונות, שרק בדרך נס הסתיימו ללא פגיעות חמורות יותר בנפש. מכאן המסקנה, שלא נוצרו נסיבות חדשות כלשהן המצדיקות את השחרור, וההפך הוא הנכון.

הערר נדחה.