בש"פ 8629/14 אלכסנדר דמיאחובסקי נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול ) מיום 4.12.2014, במסגרתה נדחתה בקשת העורר -יליד שנת 1993- להתיר לו לצאת ממעצר הבית המלא בו הוא שוהה, לצורך ריצוי עבודות שירות שהושתו עליו בבית משפט השלום ביום 9.7.2014.

ביום 17.9.2014 אישר בית המשפט קמא, לא בלי התלבטות, את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית משפחתו, בפיקח אמו ובן זוגה ובאיזוק אלקטרוני (זאת למרות שעמד על מסוכנותו של העורר ועל עברו הפלילי הגם שאינו כולל עבירות אלימות).

העורר ביצע את העבירה מיוחסת לו פחות מחודש לאחר שהושת עליו עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות. בנוסף, על אף גילו הצעיר עברו של העורר מכביד וראשיתו בשנת 2008, והוא הספיק אף לרצות עונש מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין בעונש שהושת על העורר על ידי בית משפט השלום (ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות) משום שינוי נסיבות המצדיק את שינוי תנאי שחרורו לחלופת מעצר, בתיק המתברר לפני בית המשפט המחוזי, באופן שיאפשר לו להתייצב לריצוי עבודות השירות.

אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי הגשת כתב האישום החדש נגד העורר במסגרת התיק הנוכחי, דווקא היא צריכה להיחשב לנסיבה חדשה שמן הראוי שתובא לפני הממונה על עבודות שירות, וכי אין בהשתת העונש דנן על ידי בית משפט השלום כדי לשנות מהמסוכנות הנשקפת מן העורר ומהערכת הראיות לכאורה אשר היוו בסיס להחלטת השחרור לחלופת המעצר.

די בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה.

יחד עם זאת שקלתי את טענות העורר, לפיהן תיקון 102 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מסר את שיקול הדעת העיקרי באשר לשאלת המרת עבודות השירות במאסר בפועל לבית המשפט ולא לממונה על עבודות שירות ואת השלכותיהן הנטענות של טענות אלה על ההכרעה בערר דנן. כן שקלתי את טיעוני הנגד של המשיבה, לפיהם על אף השינויים שעוגנו בתיקון 102, אין בתיקון כדי לגרוע מקיומם של שני "מסלולים" לעניין הפסקת עבודות שירות – הפסקה מנהלית מחד והפסקה שיפוטית מאידך. לא מצאתי לנכון להכריע בטענות אלה, שכן ההחלטה בערר דנן אינה מחייבת הכרעה כזו.

יצוין כי בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות שלאחר פנייה של העורר לממונה על עבודות השירות, והיה אם זה יאשר כי קיימת אפשרות לפקח ולאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר במסגרת ריצוי המאסר בעבודות שירות, יהיה מקום לשקול שוב את הבקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור.

בא כוח העורר עדכן כי שימוע לפני הממונה אמור להתקיים ביום 5.1.2015, ושמורות לו מלוא טענותיו בהליך זה לפיהן ניתן יהיה לאיין מסוכנותו של מרשו אף בעת ביצוען של עבודות שירות.

אשר על כן הערר נדחה.