בש"פ 8634/01 מרדכי ביטון נ. מדינת ישראל

העורר איים על שוטר מתנדב (בן 75 שנים) להלן: "המתלונן") כי יפגע בו לאחר שזה רשם לו דו"ח עבירה. ואכן, כחלוף 4 ימים, בעת שהמתלונן ביצע את תפקידו, הפתיעו העורר כאשר בעט בו בכח בעכוזו ודקרו באמצעות סכין בעכוזו ובמותן ימין.

לאחר כל אלה, ובעת ששוטרים ביקשו לעצור את העורר, הוא תקף שוטר מתנדב נוסף, כשבעט בו וניסה להלום בו עם בקבוק שאחז בידו. לעורר יוחסו עבירות של איומים, חבלה, תקיפת שוטר והחזקת סכין שלא כדין. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, אך בית משפט השלום דחה את הבקשה, והורה על שחרורו של העורר למעצר בית חלקי בבית אמו. בערר שהוגש על החלטה זו הפך בית המשפט את הקערה על פיה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר שבפני.

בשתי הערכאות שקדמו לי, לא היתה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. כמו כן לא היתה מחלוקת בשאלת קיומה של עילת מעצר, וזאת עקב מסוכנותו של העורר לציבור בכלל ולשוטרים בפרט.

אך בניגוד להשקפתו של בית משפט השלום, סבר בית המשפט המחוזי שאין חלופה אשר יהיה בה די כדי לבטל את מסוכנותו של העורר, לנוכח העובדה שהוא לא נרתע מפגיעה בשוטר תוך שהוא משתמש בכלי חד.

להשקפה אחרונה זו אני שותף, הואיל ועיון בגליון הרשעותיו של העורר מעלה, כי זו אינה עבירת האלימות הראשונה בה הוא חוטא, ובעבר נרשמו לחובתו שתי עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, וגם עבירה של נשיאת סכין שלא כחוק.

אכן, בשנים האחרונות לא נרשמו עבירות נוספות לחובת העורר, אך נדמה שנסיבותיו של האירוע הנוכחי מלמדות, שאותה מסוכנות אשר ליוותה אותו בעבר, חזרה והתעוררה מתרדמתה, ומכאן דעתי שלא נכון יהיה להתיר לו להלך חופשי, לפחות עד אשר יסתיימו ההליכים בעניינו.

הערר נדחה.