בש"פ 8635/08 בוריס בלנקין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-ב"ש 91707/08 שניתנה ביום 31.8.2008 על ידי כב' השופט ח' כבוב. החלטה זו דחתה ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה לפסול את רישיונו של בוריס בלנקין (להלן: העורר ) עד לסיום ההליכים (ב"ש 1605/08).

כתב האישום

1.

לפי המתואר בכתב האישום, ביום 6.5.2008 סמוך לשעה 01:10 נהג העורר ברכבו ברחוב הירקון בתל אביב-יפו. העורר נהג ברכב כשהוא שיכור ולא שמר מרחק מהרכב שלפניו. כאשר רכב זה נאלץ לעצור את נסיעתו, התנגש בו העורר והדף אותו לעבר רכב נוסף שעמד לפניו. התנגשות זו גרמה נזק לרכבים המעורבים. כשנעצר העורר על ידי השוטר שלמה מזרחי, הוסברה לו מהות בדיקת הנשיפה ונפקות הסירוב להיבדק והעורר סירב לבדיקה. בגין עובדות אלו הואשם העורר בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה של נהיגה בקלות ראש ועבירה של סירוב להיבדק בדיקת נשיפה.

הליכי פסילת הרישיון

2.

במועד ביצוע העבירה נפסל רישיונו של העורר פסילה מנהלית ל-60 ימים. ביום 22.6.2008 נידונה והתקבלה בקשתה של המשיבה להאריך את פסילת הרישיון של העורר עד לתום ההליך שנפתח כנגדו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו. כב' השופטת נועה פראג-לבוא קבעה בהחלטתה כי ישנן ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ובכללן הודעות של אזרחים ושוטרים שהיו במקום העבירה על התנהגותו הפרועה של העורר, על ריח חזק של אלכוהול שנדף ממנו, ועל כישלונותיו במבחני הביצוע שבוחנים שכרות, וכן סירובו להיבדק בדיקת נשיפה ואף לחתום על טופס הסירוב. עוד בראיות אלו דו"ח של בוחן התאונה ותרשים, שמהם עולה כי הגורם לתאונה היה שכרותו של העורר ונהיגתו בקלות ראש. עוד קבעה השופטת פראג-לבוא כי מנסיבות ביצוע העבירות ומעברו של העורר, הכולל 23 הרשעות תעבורה והרשעה פלילית בגין תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור מיום 19.2.2008 עולה מסוכנות. לפיכך, הורתה השופטת על הארכת פסילת הרישיון עד לתום ההליכים, וקצבה הארכה זו לתקופה של שנה ממועד הפסילה המנהלית.

3.

העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהודעת הערר טען בא כוח העורר כי העורר התכוון למסור בדיקת נשיפה כאשר נעצר על ידי השוטרים, אולם מאחר שביקש לסיים קודם לכן את החלפת הפרטים עם הנהגים המעורבים בתאונה, מנעו ממנו השוטרים את הבדיקה. לטענתו, כאשר הגיע מספר דקות מאוחר יותר לתחנת אגף התנועה ושאל בעניין הבדיקה, השיבו לו כי אין בכך צורך. עוד טען בא כוח העורר כי למרשו לא הוסברה החובה שבחוק ביחס לבדיקה וכי הוא לא הועמד על משמעות הסירוב. בא כוח העורר טען עוד כי בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו נהוגה החמרה יתירה ביחס לבתי משפט בערים אחרות בעניין פסילת הרישיון בעבירות של נהיגה בשכרות, וכן טען כי פסילת רישיונו של העורר תגרום לפגיעה בלתי מידתית בכבודו ובפרנסתו. ביום 31.8.2008 נתן כב' השופט ח' כבוב את החלטתו, ובה קבע כי באיזון שבין הפגיעה בעורר לבין הסכנה לציבור יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולכן דחה את הערר.

הערר

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני. את בקשתו לביטול החלטת בית המשפט מנמק בא כוח העורר בכך שקיים סיכוי שעונשו של העורר יהיה נמוך מזמן הפסילה שיעבור עד למתן גזר הדין, וכן בטענה לפיה בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו נהוגה מדיניות מחמירה יותר מזו הנהוגה בבתי משפט אחרים לגבי פסילת רישיון עד תום ההליכים במקרים של נהיגה בשכרות.

5.

התיק קבוע לשמיעת ראיות ב-20.1.2009. איני רואה צורך להיכנס למחלוקת בין הצדדים בשאלת הראיות בעניין סירוב לבדיקת נשיפה. העיקר לענייננו הוא כי ישנן בתיק החקירה ראיות, הייתי אומרת ראיות בעלות עוצמה לכאורה, לכך שהעורר נהג במצב שכרות. אם יורשע העורר – ישנה פסילה מינימום של שנתיים. איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שייקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת בערר – תבוא עליהם הברכה.

הערר נדחה.