בש"פ 8640/08 מוחמד בדר נ. מדינת ישראל

1.

העורר הואשם בגניבת מתכות באורך 30 מטר שהן חלק ממערכת מחשבי ההשקיה של קיבוץ געתון. כתב האישום מייחס לו עבירות של גניבה בצוותא, היזק לרכוש במזיד, החזקת סכין שלא למטרה כשרה והסגת גבול פלילית.

2.

לבית משפט השלום (כב' השופט בכר) הוגשה בקשה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה בהודעות שני חברי הקיבוץ שספרו על האירועים שהובילו למעצרו של העורר. עוד קבע כי קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחון הציבור, בין היתר, בהסתמך על עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש, לרבות פירוק חלקי רכב בצוותא, גניבת כלי רכב, הסגת גבול וגניבה של תוצרת חקלאית. כן צוין כי תלוי ועומד נגד העורר מאסר על תנאי והתחייבות כספית. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר, אשר המליץ על שחרור העורר לביתו בכפוף לאיזוק אלקטרוני. בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן והורה על שחרור העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוח האם או אחותו של העורר, ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' של שני המפקחים על סך 20,000 ש"ח כל אחד ואיזוק אלקטרוני לעורר.

3.

המדינה עררה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' כהן) קיבל ביום 15.9.2008 את הערר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט הדגיש כי העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתקופה בה ריצה עונש מאסר בעבודות שירות שהושת עליו, ובשעה שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה לתקופה בת 15 חודשים. בית המשפט ציין כי מדובר, אמנם, בעבירות רכוש, אך מחומר הראיות עולה כי העורר ביצע את המעשה ביחד עם שני אנשים נוספים, וכאשר נתפס בשעת מעשה, איים על חברי הקיבוץ שתפסו אותו כי בידו אקדח, כאשר באותה שעה החביא מאחורי גבו סכין. בית המשפט הדגיש עוד כי אין זו הפעם הראשונה שהעורר שולח ידו ברכושם של אחרים, והפעם בחברת אנשים נוספים, וכי בכך הוכיח כי אינו נרתע מעונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו. בית המשפט קבע כי "לאור נסיון העבר עם [העורר], מתקשה אני ליתן אמון [בעורר], כי יקיים את תנאי שחרורו, וכן מתקשה אני לקבל את המסקנה, שחלופת המעצר תאיין את מסוכנותו ותבטיח את שלום הציבור מפגיעתו הרעה... הגם שמדובר בעבירות רכוש, [העורר] הוכיח כי אין עליו כל מורא, וכי לא ניתן ליתן בו אמון שיקיים את תנאי השחרור, אפילו הוא נתון לפיקוח אלקטרוני". לפיכך קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה, ביטל את החלטת בית משפט השלום, והורה על מעצר עד תום ההליכים.

4.

הערר הוגש ביום 12.10.2008. העורר טוען כי הוא אדם צעיר, בן 24 וכי אין לו עבר פלילי "מכביד" המלמד על מסוכנות. על רקע זה, לטענתו, יש לאמץ את מסקנת שירות המבחן כי די בחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט השלום. העורר הדגיש כי העבירות שיוחסו לו אינן עבירות רכוש שנעשו תוך תחכום רב או בשיטתיות, וכי "גם אם קיימת עילת מעצר במקרה הנדון, עדיין ניתן לשמור על ביטחון הציבור ועל רכושו בתנאים של שחרור לחלופת מעצר". העורר מבקש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, להחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום ולהורות על מעצר בית מלא בפיקוח בני משפחתו, איזוק אלקטרוני וכל תנאי מגביל נוסף שייקבע. בא כוח העורר מצביע גם על כך שהתיק עצמו טרם נקבע לדיון.

5.

לטענת המדינה יש לדחות את הערר, והיא תומכת בהנמקתו של בית המשפט המחוזי.

6.

דין הערר להידחות. אכן, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר בעיקרו של דבר בעבירות רכוש לגביהן אין חזקת מסוכנות סטטוטורית. ואולם בית המשפט ציין בהחלטתו כי מחומר הראיות עולה כי כאשר נתפס העורר בשעת מעשה הוא איים על חברי הקיבוץ שתפסו אותו כי בידו אקדח (בפועל היה בידו סכין, שאף הוא חפץ מסוכן). העבירה בוצעה (לכאורה) בתוך תקופת תנאי ובעוד העורר מרצה מאסר בדרך של עבודות שירות. בנסיבות אלה בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין ליתן בעורר (שלפני) אמון, אף שמדובר בעבירת רכוש. על כן הערר נדחה.

7.

עם זאת יש לראות בדאגה את העובדה שטרם נקבע מועד לניהול המשפט. התארכות הדיון (שלא באשמת העורר) עשויה להיות עילה לעיון חוזר.

8.

הערר נדחה.