בש"פ 8645/08 מדינת ישראל נ. יוסף פלג

(בעניין המשיב 2 בלבד)

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב 2, ארז דהן (אשר יקרא בהחלטה זו, להלן: המשיב ) בתשעים ימים, מיום 26.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 40333/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי המוקדם. בקשת המדינה הפנתה במקור גם כנגד המשיב 1, יוסף פלג (להלן: פלג ), אולם נוכח הסכמת בא כוח המשיב 1 לבקשת המדינה, הוארך מעצרו בתשעים יום, על פי החלטתי מיום 15.10.2008, ולפיכך עניינו לא ידון בהחלטה זו.

כתב האישום

1.

כתב האישום המתוקן מייחס לפלג ולמשיב (אשר ביחד יקראו להלן: הנאשמים ) עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חטיפה לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין; כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין ועבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, המתלונן ורון גרינבאום (להלן: רון ) הינם מכרים מזה 20 שנה. בתקופה מסוימת ניהלו השניים עסק משותף בגרמניה, אך בשלב מסוים ביקש המתלונן להשתחרר מהשותפות ומכר את חלקו לרון. השניים עלו לישראל בשנת 2005 או בסמוך לכך. על פי כתב האישום בחודש פברואר 2007 קשר רון קשר עם הנאשמים לסחוט מהמתלונן כסף. במסגרת הקשר תכננו הנאשמים ורון לחטוף ולכלוא את המתלונן עד אשר ייעתר לדרישתם ויעביר להם סכום כסף אותו ידרשו. וכך, במסגרת הקשר התקשר ביום 27.2.2007 רון למתלונן וביקש כי יגיע לדירתו בבת-ים (להלן: הדירה ) על מנת לבחון אפשרות לרכוש ממנו מחשב נייד. כאשר הגיע המתלונן לדירה הזמין אותו המשיב להיכנס. המשיב מסר למתלונן כי פלג מתקלח ומיד יצטרף אליהם. בהמשך לכך, המשיב הטיח במתלונן כי הוא חייב כסף לרון, ומשהצטרף רון לשיחה ציין המשיב כי מדובר בחוב בסך 80,000 דולר. המתלונן הכחיש קיומו של חוב. בשלב מסוים הגיע לדירה פלג וגם זה שוחח עם המתלונן, כשהמשיב מתרגם את דבריו לאנגלית. פלג איים על המתלונן כי "הוא פסיכי" ולא אחראי על מעשיו וציין בפני המתלונן כי גם אם יהרוג מישהו הוא לא יכנס לכלא כי יש לו אישור של פסיכולוג. פלג החל צועק על המתלונן עד אשר הציע המתלונן כי פלג יתקשר לאביו שנמצא בגרמניה, אשר מבין יותר טוב את השפה העברית. המתלונן התקשר לאב ופלג מסר לו כי המתלונן מוחזק בידיהם ועליו לשלם 80,000 דולר על מנת לשחררו, ובמידה וסוכם הכסף לא ישולם יפגע המתלונן. פלג אפשר למתלונן לדבר עם אביו, וזה הודיע לאב תוך כדי בכי כי נחטף. גם רון שוחח עם האב ומסר לו בכזב כי גם הוא חטוף. האב ביקש מרון למסור לאחרים כי אין ברשותו הסכום המבוקש וכי יעשה מאמץ לגייס סכום של 50,000 דולר ולהגיע בהקדם האפשרי לישראל. במהלך השיחה נכנס לדירה אדם נוסף, מתי שמו. בסופה של השיחה עם האב עזבו הנאשמים ומתי את הדירה, אך שבו תוך זמן קצר עם אדם נוסף. המשיב פנה למתלונן ואמר לו כי הם חוששים שיעלם מהארץ ולפיכך נדרש המתלונן למסור את דרכונו. משהשיב המתלונן כי אין ברשותו דרכון שכן פג תוקפו, איים עליו פלג והודיע לו כי אינו רשאי לעזוב את הדירה ללא אישור. הנאשמים והשניים הנוספים עזבו את הדירה. משעזבו הנאשמים והשניים הנוספים אמר המתלונן לרון כי במידה והעניין לא יפסק ילך למשטרה.

למחרת היום התקשר פלג למתלונן ושאל אותו היכן הוא נמצא. המתלונן השיב כי הוא בדירה וכעבור שעה הגיעו הנאשמים, מתי והאחר לדירה. פלג פנה אל המתלונן ושאל אותו בכעס האם הוא מתכנן לפנות למשטרה ותקף אותו בכך שסטר לו מספר פעמים. בשלב מסוים החליט פלג כי יש להעביר את המתלונן לדירה אחרת ולפיכך הורידו הנאשמים, רון, מתי והאחר, את המתלונן לרחוב, הכניסו אותו לרכב ונסעו לדירה בגבעתיים (להלן: הדירה האחרת ). המתלונן הוכנס לאחד מהחדרים ונכלא בו. במהלך השהות בדירה האחרת שוחח המתלונן עם אביו ועל פי הנחיות הנאשמים אמר לאב כי אם יעשו טעות הוא ימות.

בשלב מסוים נטלו הנאשמים והאחרים מהמתלונן את מעילו, ארנקו, כרטיסי האשראי והקוד הסודי שלו, תעודת הזהות, מפתחות דירתו ומכשיר הסלולארי שברשותו. ביום 2.3.2007 עזב פלג את הדירה וניסה למשוך כסף באמצעות כרטיס האשראי אך הכרטיס נבלע. בינתיים בררו הנאשמים עם המתלונן מידע לגבי מקום מגוריו וכספיו. המתלונן מסר לנאשמים כי הוא מתגורר באשקלון ושאין בידיו כספים. בהמשך למתואר ביקשו הנאשמים לנסוע לדירתו של המתלונן ואז הודה בפניהם המתלונן כי הוא מתגורר בגבעתיים. בתגובה, נכנס המשיב לחדר, כשהוא אוחז בבקבוק זכוכית וביקש להכות את המתלונן אך פלג מנע ממנו לעשות כן. אף על פי כן המשיב התקרב למתלונן וכיבה על ברכו את הסיגריה בה אחז באותה העת וגרם לו לצריבה בעור. בשלב זה ביקש פלג מהמשיב והאחרים שיצאו לסלון, ופלג איים ותקף את המתלונן ובהמשך אף דקר אותו באמצעות חפץ חד. במהלך שהותו של המתלונן בדירה האחרת שמרו עליו לסירוגין המשיב ורון. עוד מצוין בכתב האישום כי בתקופה זו בה נכלא המתלונן בדירה האחרת, הוא תלש שערות מחזהו וטמנן במקום מסתור בדירה וזאת על מנת שיביאו במידת הצורך לחשיפת הפרשה.

ביום 2.3.2007 נסעו הנאשמים, רון והאחרים לביתו של המתלונן ונטלו את מחשבו, כסף ומכשיר סלולארי נוסף. לאחר מכן החליטו על העברתו של המתלונן למקום מסתור חדש. המשיב ורון נסעו עם המתלונן לירושלים ובשלב מסוים הגיעו למבנה באזור הכפר ליפתא והמתלונן הובל לאחד החדרים, שם נעלו אותו המשיב ורון. המשיב הורה ליושבי הבית כי אין לדבר עם המתלונן וכי יש לשמור שלא יעזוב את המקום. בשעות הערב הגיע פלג לחדרו של המתלונן, איים עליו ואמר לו כי לאור שקריו חובו יעמוד כעת על סך של 320,000 דולר.

ביום 4.3.2007 יצרו הנאשמים קשר עם האב שהגיע לישראל ושהה בבת-ים בבית אחותו. הנאשמים הורו לאב לקחת מונית והנחו את נהג המונית לנסוע לכיוון ירושלים. משהגיעה המונית לאזור עין כרם, ירד האב מהמונית, והנאשמים ואחר נוסף משכו אותו לרכבם והחלו בנסיעה עד אשר ירדו לדרך חשוכה ומרוחקת, שם הנאשמים הוציאו את האב מהרכב ותקפו אותו. לאחר מכן שבו לרכב ופלג אמר לאב שהחוב עומד עתה על סכום של 320,000 דולר ואם לא ישולם הסכום-יפגע המתלונן. הנאשמים המשיכו בנסיעה ובשלב מסוים שוב עצרו, הורידו את האב מהמכונית, פלג היכה אותו והוציא מכיסו את ארנקו שהכיל 5,000 דולר ו-500 יורו. סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר הורידו הנאשמים את האב מרכבם בתחנת אוטובוס באזור עין כרם, ירקו בפניו ונסעו מהמקום.

הנאשמים נסעו לדירה בה הוחזק המתלונן, ופלג סיפר למתלונן כי פגש את אביו ואף הציג את הכספים שגנב ממנו. בהמשך לאירועים אלה שלף פלג סכין ואיים על המתלונן, ובמטרה להשפילו הורה לו לצחוק. המתלונן שהיה שרוי בהלם סרב, ורון צעק לו בגרמנית שיצחק. גם בשהותו בבית זה, תלש המתלונן שערות מחזהו וטמנן במקום מסתור. במהלך התקופה ובשל החשש לחייו, גילה המתלונן לנאשמים כי ברשותו סכום כסף אשר נמצא בחשבון נאמנות אך הבהיר לנאשמים כי יש צורך באישורו ונוכחותו בבנק על מנת למשוך את הכספים. וכך, ובהמשך לאמור, ביום 5.3.2007 הורה פלג למתלונן לסדר את עצמו ולהסתיר את החבלות שעל גופו בטרם יצאו לבנק. הנאשמים, מתי ורון הגיעו לבנק הפועלים ברמת-גן ורון ומתי נכנסו עם המתלונן למשרד מנהל הבנק. המתלונן הסביר כי השניים הינם בני דודים שלו, אשר להם הוא חב כסף. משהתברר כי ללא אישור עורך הדין לא ניתן יהיה להעביר את הסכום המבוקש, שוחח המתלונן בטלפון עם עורך הדין וביקש את אישורו, וביום 8.3.2007 נפגשו המתלונן ורון עם עורך הדין בבנק. עורך הדין חתם על המסמכים הנדרשים וקיבל לידיו שיק בסך 316,849 דולר אותו מסר למתלונן, אשר העביר את השיק לפלג. ביום 12.3.2007 לאחר שהתברר לנאשמים ולרון כי לא ניתן לפדות את השיק, נפגשו הנאשמים, רון והמתלונן עם עורך הדין במשרדו וביחד נסעו לבנק. סוכם כי השיק יבוטל ובמקומו התבצעה העברה בנקאית לחשבונו של פלג. לאחר העברת הכספים אמר פלג למתלונן כי "עכשיו כל הסיפור הזה באדמה". המשיב הסיע את המתלונן לרחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, מסר לו 100 ש"ח ושחרר אותו לדרכו. ביום 19.3.2007 משך פלג את הכסף במזומן מחשבונו.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. המבקשת טענה כי ברשותה ראיות לכאורה, בין היתר: הודעות מפורטות של המתלונן ואביו; הודעת דיירי הדירות הן בגבעתיים והן בירושלים, אשר זיהו את הנאשמים ואת המתלונן כמי ששהו בדירות בתקופה הרלוונטית; הודעות אנשי הבנק ועורך הדין של המתלונן; שערות שאותרו בדירה בגבעתיים ובירושלים; ופלטי תקשורת אשר מבססים את הקשר בין הנאשמים ובין המתלונן ואביו. המבקשת טענה כי במקרה דנן קיימת גם עילת מעצר נוכח המעשים המיוחסים לנאשמים וכי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יסכן את ביטחון המתלוננים או מי מהמעורבים בפרשה, או יביא להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט. על פי הנטען מסוכנותם של הנאשמים נלמדת הן מטיב העבירות המיוחסות להם והן מנסיבות ביצוען, כאשר המבקשת סברה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות ואת החשש לשיבוש הליכי משפט, ולפיכך טענה כי אין אפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בנאשמים פחותה.

4.

דיון בבקשה התקיים ביום 9.12.2007. בא כוח המבקשת הציג את מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום ובא כוחם של הנאשמים טען כי גרסת המתלונן תמוהה, וכי נשאלת השאלה האם באמת ניתן לחטוף אדם ל-12 יום בנסיבות העניין ולאור גרסתו של המתלונן. בהחלטתו מיום 9.12.2007 קבע בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) כי הצדדים יגישו את טיעוניהם בכתב והדיון נדחה ליום 13.12.2007. ביום 13.12.2007 המשיכו הצדדים לטעון טענותיהם כאשר בא כוחם של הנאשמים טען כי אין ראיות לכאורה. החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה ניתנה ביום 20.12.2007. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה העולות, בין היתר: מעדות המתלונן וזיהוי הנאשמים על ידו; ממסמך של חברת האשראי בדבר כרטיס האשראי שנבלע; ממסמכי בנק שונים; מפירוט שיחות יוצאות של הנאשמים לאביו של המתלונן; מדו"חות השוטרים; מעימותים בין המתלונן לנאשמים; מעדות אביו של המתלונן, זיהויו של המשיב על ידו ועימותים בינו ובין הנאשמים; מעדותה של אחותו של אביו של המתלונן; מעדויות של דיירים שגרו בדירה שבגבעתיים; מעדות דייר המתגורר בבנין בליפתא; מעדויות פקידים ומנהל סניף הבנק בו נוהל חשבון המתלונן, אשר ממנו הועבר הכסף לפלג; מעדות עורך הדין שניהל את חשבון הנאמנות של המתלונן; מעדותה של חברתו לעבודה של המתלונן; ולבסוף, מגרסאות הנאשמים אשר לא סיפקו הסבר קונקרטי מצידם לראיות לכאורה. בדיון שהתקיים ביום 20.12.2007 בא כוחם של הנאשמים לא חלק על קיומה של עילת מעצר וביקש כי יוגשו תסקירי מבחן בעניינם. בא כוח המבקשת הסכים לקבלת תסקיר בעניינו של המשיב לאור עברו הפלילי הזניח (אך התנגד לכך בעניינו של פלג). בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הגשת תסקירים.

ביום 21.1.2008, לאחר קבלת התסקירים, ביקש בא כוחם של הנאשמים דחייה נוכח עמדת שירות המבחן לפיה חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות. חרף התנגדותה של המבקשת, הורה בית המשפט על הכנת תסקירים משלימים, אולם הבהיר כי לכאורה דינם של הנאשמים להיעצר עד תום ההליכים. ביום 7.2.2008, לאחר קבלת התסקירים המשלימים, טענו באי כוח הצדדים לעניין מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בא כוח המבקשת סברה כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים. בא כוחם של הנאשמים ביקש את שחרורם, כאשר הדגש היה על המשיב נוכח העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי מכביד, אדם שעבד למחייתו, ושאשתו צריכה ללדת. נטען כי אפשר למצוא פתרונות וחלופת מעצר וכי לא נשקפת ממנו מסוכנות. ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים ניתנה ביום 20.2.2008. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינם של הנאשמים בתנאי שחרור וערבות וכי דינם להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט נימק את החלטתו במסוכנותם של הנאשמים כלפי המתלונן ואביו בפרט, וכלפי הציבור בכלל וזאת נוכח המעשים המיוחסים להם בכתב האישום והנסיבות החמורות של ביצוע העבירות. ביחס למשיב קבע בית המשפט כי היווה חלק אינטגראלי בהשגת המטרה וכי מהראיות עולה כי הנאשמים עבדו בשיתוף פעולה מלא. בית המשפט הוסיף וקבע כי ישנו חשש סביר, ממשי וכבד לשיבוש הליכי משפט, לרבות השפעה על עדים, אם ישוחררו הנאשמים לכל חלופת מעצר. בהקשר זה ציין בית המשפט כי מהראיות לכאורה עולה כי הנאשמים הטילו פחד עז על המתלונן. עוד נקבע כי על פי ההלכה בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, כאשר בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט. לבסוף ציין בית המשפט כי אף בתסקירי המבחן אין המלצה לשחרור. מהתסקיר בעניינו של המשיב עלה כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות. על פי התרשמות שירות המבחן, המשיב גילה לאורך השנים קשיים בתפקודו במסגרות שונות, הוא שלל התנהגות אלימה ומעורבות שולית, כאשר לגישת שירות המבחן עמדה זו טומנת סיכון ומצביעה על חוסר יכולתו להתייחס בפתיחות ומתוך אמון למצבו וקשייו. לאור האומר, הורה בית המשפט על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.

הבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים

5.

הבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הוגשה ביום 15.7.2008. בבקשתה ביקשה המדינה להורות על הארכת מעצרם של הנאשמים בתשעים ימים החל מיום 28.7.2008 או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 40333/07. המבקשת ציינה כי נשקפת מסוכנות מהנאשמים וכי פתיחת המשפט התעכבה בשל דחיות חוזרות ונשנות להסדרת הייצוג. נכון לאותה עת היו קבועים שלושה מועדי הוכחות. בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) נעתר לבקשה ובהחלטתו מיום 17.7.2008 קבע כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עד הסדרת ייצוגם של הנאשמים חלפה תקופה של קרוב לחצי שנה, וכי נתון זה בשילוב העובדות החמורות העולות מכתב האישום מובילות למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את המעצר.

הבקשה

6.

בבקשתה הנוכחית מבקשת המדינה את הארכת מעצרם של הנאשמים בתשעים ימים נוספים החל מיום 26.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 40333/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כפי שציינתי בפתח הדברים, בהחלטתי מיום 15.10.2008 הורתי על המשך מעצרו של פלג, נוכח הסכמת בא כוחו. בבקשתה שבה ומציינת המדינה כי פתיחת המשפט התעכבה אך ורק בשל דחיות חוזרות ונשנות להסדרת הייצוג, כך שחרף העובדה שכתב האישום הוגש ביום 28.10.2007 וההקראה הפורמאלית נעשתה ביום 12.11.2007, שמיעת העדים החלה רק ביום 26.5.2008 בשל דחיות אלה. על פי הבקשה, עד כה נשמעו 12 עדי תביעה לאורך שבע ישיבות הוכחות ונכון לעת הזו קבועים בתיק ארבעה מועדי ישיבות במהלך החודשים אוקטובר-דצמבר (תאריך אחד היה ידוע כבר בהגשת הבקשה הראשונה להארכת המעצר). על פי הנטען בבקשה המעשים המיוחסים לנאשמים, עברם הפלילי ותסקרי המבחן בעניינם מעידים על מסוכנותם, הן לשלום המתלונן ואביו, והן לשלום הציבור. כמו כן נטען כי העבירות המיוחסות להם מעוררות חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים ואף מקשות על האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

7.

עורך-דין לוי, בא כוח המשיב מבהיר כי הוא התאים עצמו לכל מועד שקבע בית המשפט. הוא רואה חשיבות גם בכך שהמתלונן ואביו כבר העידו. שירות המבחן פסל חלופות מעצר ספציפיות (אצל אמו של המשיב או בבית בו הוא מתגורר עם אשתו) ואולם ניתן, לדבריו, להציע חלופה

אחרת שלא נבדקה עד כה בקיבוץ בצפון הארץ בבית דודו של המשיב. הוא מבקש לבחון חלופה זו. המדינה מצידה טוענת כי שום חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות של המשיב.

8.

התלבטתי בעניין זה בשל הבדיקה המדוקדקת של חלופות המעצר שנערכה על ידי שירות המבחן. החלופות (אצל האם או בבית המגורים) נפסלו, אולם שקלתי האם אין מקום להורות על בדיקת חלופה אחרת? בסופו של דבר הגעתי למסקנה שלילית. עמדתי היא כי

שום חלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות. מ דובר במעשי בריונות קשים שנעשו תוך הטלת אימה וזלזול קשה בערכי החוק. המדינה לא יכולה היתה לערער על החלטה שלא לשחרר לחלופת מעצר ספציפית, והיא זכאית לטעון לפני כי מסוכנותו של המשיב היא כזו שאין לשחררו לשום חלופת מעצר. זו, אכן, דעתי. לכן יש להיעתר לבקשה.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב, ארז דהן, ב-90 יום מיום 26.10.2008.