בש"פ 8653/11 מדינת ישראל נ. חלים כבהא

1.

מונחת לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 28.11.11 או עד למתן פסק-דין בת"פ 179-10-10 בעניינו בבית משפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם ביניהם. בקשה זו היא הרביעית במספר להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

על פי העובדות שהוכחו לכאורה בכתב האישום שהוגש ביום 01.10.10 עולה התמונה הבאה:

"ביום 6.9.2010 הגיע המשיב יחד עם עמאר כבהא (להלן: " עמאר ") לביתו של עבד אל-חכים פלאח כבהא (להלן: " מתלונן

1 ") בברטעה, והשניים ביקשו מבנו הקטין, יליד 1995 ( מתלונן

2 ) כי יתלווה אליהם, על רקע החשד כי האחרון מוציא דיבת אחות המשיב. משסירב מתלונן 2 להצטרף למשיב ולעמאר, עזבו השניים את המקום, ושבו עוד פעמיים בניסיון לשכנע את מתלונן 2 להתלוות אליהם. זה סירב והמשיב ועמאר עזבו את המקום. בהמשך, נסע מתלונן 1 יחד עם אשתו, בן נוסף, יליד 1994 ( מתלונן

3 ) ומתלונן 2 לבית אבי המשיב, על מנת לברר את פשר מעשיהם של המשיב ועמאר. אב המשיב סירב לשוחח עם המתלוננים.

לאחר מכן, נסע מתלונן 1 יחד עם בניו ואשתו בחזרה לביתם. לפתע הגיח מולם רכב מאזדה הנהוג על ידי המשיב, כשלצידו עמאר, והתנגש ברכב המתלוננים במכוון שלוש פעמים. בשלב זה יצאו המתלוננים ממכוניתם והחלו לנוס על נפשם. המשיב ועמאר רדפו אחריהם כשהאחרון מצויד באלה, בעוד המשיב חמוש בסכין ובמברג. המשיב התנפל על מתלונן 1 ודקרו בחזהו, בצווארו ובמצחו. לאחר מכן פנה המשיב לתקוף את מתלונן 3, ודקר אותו מספר פעמים בגבו ובאיזור הכתף. בה בעת, היכה עמאר את מתלונן 2 בראשו באמצעות האלה. כתוצאה ממעשים אלה נגרם למתלונן 1 פצע מסוג "חזה אויר דו"צ", פצע בצוואר עם אמפיזמה תת עורית והמיאטומה וכן חתך במצח. הוא אושפז במשך 4 ימים. אף מתלונן 2 אושפז למשך 4 ימים בשל החבלה בראשו." (ראו החלטה בבש"פ 4874/11 שניתנה ביום 17.07.11, בגדרה בית משפט זה דן בבקשת המדינה להארכה ראשונה של מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים).

כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה; גרימת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא; תקיפה; גרימת חבלה חמורה לקטין בצוותא; ועבירה של החזקת סכין שלא כדין. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עובר לשלב הנידון, התקיימו שמונה ישיבות הוכחות ונקבעו שישה מועדים נוספים לחודש ינואר.

טענת הסנגור לפניי היא כי סיום המשפט בעניין המשיב תלוי במשפטו של השותף לעבירה, שהוגש נגדו כתב אישום נפרד ואין לדעת בוודאות מתי יסתיים. עוד טוען הסנגור שנערכה "סולחה" בין משפחת המשיב למשפחת המתלוננים, שמפחיתה את מסוכנות המשיב. לגרסת באת כוח המדינה, עדות השותף במשפטו שלו וכן עדותו במשפט המשיב צפויות להסתיים בגדר התקופה להארכת המעצר הנוכחית ל-90 ימים נוספים. מלבד הצפי לסיום המשפט בקרוב, מבקשת המדינה לשקול את הסיבות לדחייתו, אשר מוטלות ברובן על כתפי ההגנה.

2.

בבקשה מעין זו, ההכרעה נסבה סביב שני מוקדים: האחד, מסוכנותו של המשיב. השני, קצב שמיעת משפטו. המסוכנות שעולה ממעשיו לכאורה של המשיב מדברת בעד עצמה. על רקע החשד שהקטין, מתלונן 2, הוציא דיבה על אחות המשיב, הלה השתמש ברכב ככלי קטלני והתנגש ברכב משפחת הקטין שלוש פעמים. המשיב התנפל באלימות בריונית על מתלונן 1 וכן תקף את הקטין. שניהם סבלו פגיעות באזורים רגישים בגופם. שירות המבחן הביע דעתו שקיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות אלימה ופורצת גבולות מטעם המשיב. בהתאם, נמנע השירות מלהמליץ על חלופת מעצר כלשהי.

באשר לקצב התקדמות המשפט, כאמור נקבעו שש ישיבות הוכחות שעתידות להתקיים בחודש ינואר. עוד יש להעניק משקל לכך כי מספר ישיבות בוטלו בשל מחלתו של בא כוח הקודם של המשיב. עוד בוטל דיון עקב בקשת המשיב להורות על שחרור בא-כוחו מהסנגוריה הציבורית, והצורך בלימוד התיק על-ידי סנגורו החדש. עד כה שלושה סנגורים שונים ייצגו את המשיב. קצב המשפט הושפע ישירות מחילופי הסנגורים.

3.

בנסיבות אלה, נראה ששני המוקדים פועלים לכיוון קבלת בקשת המדינה. המסוכנות הינה גבוהה, ממשית ומוחשית. חילופי הסנגורים תרמו גם הם את תרומתם להימשכות ההליכים. אין המשמעות שהמשיב אינו רשאי להחליף סנגורו, אלא שבית המשפט עשוי לשקול את הנתון כרלוונטי לקצב שמיעת הראיות במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בצירוף הנתונים, נדמה שהדין מחייב מתן ארכה נוספת ושולל הוראה בדבר שחרורו של המשיב ממעצרו בשלב זה.

סוף דבר, בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים, החל מיום 28.11.11 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם ביניהם.