בש"פ 8656/11 ויסאם עיסא נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נעם ), לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום במ"ת 4211-10-11 (כב' השופטת ע' כהן ), בגדרה נעצר המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כתב האישום מייחס למבקש את העבירות הבאות: שהייה בלתי חוקית בארץ, זיוף, התחזות כאדם אחר (שתי עבירות), שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה ונהיגה ללא ביטוח. על פי הכתוב באישום הראשון, המבקש, תושב השטחים, גנב מאחיו את תעודת הזהות הישראלית שלו, החליף את תמונת אחיו בתמונתו שלו ובאמצעותה התקבל לעבודה במפעל בישראל, שם עבד כחמש שנים. למשך תקופה זו, הזדהה המבקש בשמו של אחיו והוציא רישיון נהיגה על מלגזה בשמו. נוסף לכך, פתח המבקש חשבון בנק והוציא כרטיס אשראי על שם אחיו. על פי האישום השני, קנה המבקש מכונית וביצע את העברת הבעלות באמצעות תעודת הזהות המזויפת. כן ביקש מאחר לזייף עבורו תעודת ביטוח לרכב. תעודת רישיון הנהיגה המזויפת אף הוצגה בפני המשטרה, ובמהלך החקירה המשטרתית הזדהה המבקש בשם אחיו. בהחלטתו, התייחס בית המשפט המחוזי לעילות המעצר של התחמקות מאימת הדין, החשש מהימלטות, וסיכון של ביטחון המדינה, לנוכח התנהגותו המתוארת של המבקש שהוכחה לכאורה יחד עם עברו הפלילי.

על החלטה זו עותר הסניגור להרשות לו לערור. לטענתו, שגה בית משפט קמא כאשר נתן משקל רב להיות המבקש תושב השטחים, מבלי שנבדקה בקשת המעצר כנדרש, לרבות הנתון שחלק מבני משפחתו מתגוררים בשטחי ארץ ישראל.

3.

אין מקום להעתר לבקשה. טרונית הסנגוריה מופנית נגד היעדר בדיקה פרטנית של נסיבות העבירה, כאילו בית המשפט הורה על מעצרו של מרשו רק בשל היותו שוהה בלתי חוקי בארץ. ההפך הוא הנכון. בית המשפט המחוזי בדק את נסיבות המקרה בקפדנות. די בתיאור העובדתי לעיל שהוכח לכאורה, יחד עם ההרשעות הקודמות, כדי לבסס את המסקנה שמדובר במקרה חריג וחמור, שנסיבותיו מקימות עילת מעצר, הן בשל משך התקופה של ביצוע העבירה, גיוון העבירות והתעוזה שבה נהג המבקש, תרתי משמע. בל נשכח כי שתי ערכאות בחנו את המקרה בצורה עניינית ופרטנית.

4.

הבקשה נדחית.