בש"פ 8670/02 רמי עזרן נ. מדינת ישראל

1.כנגד ארבעה נאשמים והעורר בכללם, הוגש כתב אישום. לעורר ושני אחרים יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. נאשמים 1 ו-4 הואשמו באישום נוסף בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת רכוש שהושג בפשע וסחיטה באיומים.

למעשים נשוא האישומים חברו קושרים נוספים שלא אותרו. כולם יחד חברו למעשים נקלים וחמורים המיועדים לסחוט כספים מן המתלונן. כל אחד מהנאשמים שימש חוליה במסכת המעשים הנפשעים להגשמת התכלית המשותפת.

כיום המצב העובדתי הוא ששלושת השותפים לכתב האישום שוחררו בתנאים והעורר הוא היחיד שנותר עצור עד תום ההליכים. עררו מופנה כנגד מעצרו.

2.הסניגור טען, כי אין ראיות לכאורה נגד העורר, הוא לא זוהה כמי שעשה את המיוחס לו בכתב האישום, אין לסמוך על מזכר שוטרת בעניין זה ואף לא על שני מזכרי שוטר אחר. לא נערך מסדר זיהוי חי וגם לא מסדר זיהוי תמונות. השם שהמתלונן נקב בו אינו שמו של העורר והכתובת שהזכיר אינה כתובתו. כן ציין הוא, כי אין לעורר, שהוא צעיר בן 22, עבר פלילי, כי המכונית בה נטען כי נסע לא זוהתה על ידי המתלונן וכי המתלונן הודה במשפט אחר כי שיקר ביחס לאחד הנאשמים בתיק זה וכי המתלונן עזב את הארץ.

3.לאחר עיון בחומר ושמיעת טענות הסנגור ותגובת ב"כ המשיבה להם, נראה לי כי קיימת מסכת ראייתית לכאורית הנדרשת בשלב של מעצר עד תום ההליכים.

בנושא זה מקובלות עלי קביעותיו של השופט קמא לעניין הזיהוי על ידי שם פרטי נכון ושם משפחה קודם של אמו של העורר ותמיכה לכך במזכר שוטרת שעל אף חולשתו יהיה מקום לברר את האמור בו במהלך המשפט. לכך יש להוסיף את זיהוי המתלונן של מכונית BMW לבנה וציון על ידו של ארבע ספרות הזהות לחלק מאלה שנושאת לוחית הזיהוי של מכונית BMW

לבנה של אחיו של העורר. תיאור העורר והערכת גילו על ידי המתלונן, מתאימים למתלונן. קיימת ראשית הודאה מצד העורר, המצויה ב-2 מזכרים שנערכו על ידי שוטר, מהם עולה - לפחות לכאורה - מפי העורר עצמו, הודאה במעורבותו בפרשה.

לא היה שיתוף פעולה מצד האחרים בחבורה וגם לא מצד העורר. נושא עזיבתו של המתלונן את הארץ נמצא בבדיקה על-ידי המשיבה.

4.שתי שאלות הטרידוני: האחת, האם על אף קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, עצמתן של ראיות אלה מספקת על מנת להשאיר את העורר במעצר. נראה לי, כי אין הדבר כך וכי עצמתן של הראיות הלכאוריות מצדיקה בחינת האפשרות לשחרר את העורר ממעצר, בתנאים. השניה, האם העובדה ששלושה מבין ארבעת הנאשמים שוחררו בתנאים, אינה צריכה להשליך על עניינו של העורר. מדובר בקבוצת אנשים שקשרה קשר להוציא כספים מהמתלונן באיומים, בסחיטה, באלימות ובדרכים נפשעות ונלוזות. קשה בשלב זה של דיון במעצר לדרג את מידת אשמתו של כל אחד מהם. כולם מהווים חוליות בשרשרת של מעשי בריונות, שאם יורשעו בהם, יש להניח שייענשו בכל חומר הדין. משכך, נראה לי, כי אין טעם מבורר להותיר את העורר במעצר כאשר האחרים שוחררו ממנו בתנאים ויש לבדוק אם ניתן להשיג את תכלית המעצר על ידי חלופת מעצר.

לשם כך מתקבל הערר, העניין יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שיבדוק אם קיימת חלופה שתשיג את תכלית המעצר ויקבע את תנאי השחרור ככל שימצא שקיימת חלופה כזו.