בש"פ 8671/01 לוזון עידן נ. מדינת ישראל

בתאריך 13.12.00, קרוב לחצות, היה העורר מעורב בתאונה עם שני רכבים אחרים, שכתוצאה ממנה נהרג אדם ושלושת כלי הרכב ניזוקו. לטענת המשיבה, נגרמה התאונה כתוצאה מנהיגה רשלנית של העורר, אשר התבטאה בנהיגה במהירות מופרזת, סטייה מנתיב הנסיעה, חציית קו הפרדה רצוף ועוד. המשיבה ביקשה מבית המשפט לתעבורה לפסול את העורר מנהיגה עד תום ההליכים, ובית המשפט קבע כי לאחר בחינתן של הראיות הגיע למסקנה, שהמשך נהיגת העורר עלולה לסכן את שלום הציבור וביטחונו, ולפיכך יש הצדקה לפסילת רשיון הנהיגה שלו, בשלב זה לתקופה של ששה חודשים.

משתמה תקופת הפסילה, עתרה המשיבה להמשיך אותה עד תום ההליכים, ולחילופין, להאריכה בששה חודשים נוספים. כאן המקום לומר, כי שמיעת פרשת התביעה הסתיימה עוד בחודש יולי 2001, אך ההגנה טרם סיימה להביא את ראיותיה. בית משפט השלום, בהחלטה נוספת מיום 23.9.2001, הורה על הארכת תקופת הפסילה "אף מעבר ל6- החודשים ועד תום ההליכים בתיק העיקרי" (בלשון ההחלטה). על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ומשזה נדחה הוגש ערר לבית משפט זה.

בא-כוחו המלומד של העורר סבור, כי משקצב בית משפט השלום בהחלטתו מחודש אדר תשס"א (מרץ 2001), את תקופת הפסילה לששה חודשים, לא היה מקום להאריכה עוד, ולחלופין, היה על בית המשפט להצביע על טעמים מיוחדים לעשות זאת.

התנאי לפסילתו של נאשם מלנהוג הוא בכך שבדרך נהיגתו גלומה סכנה לציבור. אותה סכנה נלמדת מנסיבות האירוע בגינו מובא הנאשם לדין, וכן מנתונים נלווים, לדוגמא, עברו התעברותי של הנאשם. באשר לעורר, הוא חסר הרשעות קודמות, אך הוא גם אינו בעל ותק רב בנהיגה, ולכן משקלו של נתון זה קטן יחסית. מאידך, יש גם יש משקל לנסיבות התאונה בה היה מעורב העורר. כאמור, מייחסת לו המשיבה חצייה של קו הפרדה וחדירה לנתיב הנסיעה הנגדי, שם התרחשה התאונה המשולשת, ואם אלו יהיו גם מסקנותיו של בית המשפט, שוב אין ספק, כי גם בהעדר הרשעות קודמות, יש לנו עניין עם דרך נהיגה מסוכנת, המחייבת להמשיך את קיום הפסילה עד אשר יסיים בית המשפט את מלאכתו.

עם זאת, ובצד החלטי לדחות את הערר, סברתי שיהא זה נכון לתחום את תקופת הפסילה לארבעה חודשים, אשר תחילת מניינם מהיום בו הסתיימה תקופת הפסילה הקודמת, ואני סמוך ובטוח שבית המשפט לתעבורה יעשה הכל על מנת לסיים את ההליכים תוך תקופה זו.