בש"פ 8672/06 מיכאל לרמן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ).

ביום 28.2.2006 הורשע המבקש בבית משפט השלום בחיפה בת.פ. 4888/02 (השופט כ' סעב ) בעבירות מחשבים שונות. גזר דינו של המבקש ניתן ביום 4.7.2006, וביום 23.8.2006 הגיש המבקש הודעת ערעור על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה ציין כי יגיש בקשה להעברת מקום הדיון. ערעורו של המבקש נקבע לשמיעה בבית המשפט המחוזי בחיפה ליום 11.1.2007, בפני השופטים: ברלינר, גריל ובר-זיו.

הבקשה שלפניי היא כי אשתמש בסמכותי הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט ואתיר למבקש להגיש את ערעורו לבית משפט במחוז אחר ובמידת האפשר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לטענת המבקש, היכרותם של השופטים אשר עתידים לדון בערעורו עם השופט סעב מעלה חשש ממשי לפגיעה במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת בתי המשפט, על אחת כמה וכמה כיון שהשופט סעב מכהן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה. עוד טען המבקש כי יחסי העבודה וההיכרות האישית שבין השופט שנתן את פסק הדין עליו מוגש הערעור לבין חברי ההרכב שידון בערעור עלולים לגרום לתחושה של אי נוחות וחוסר נעימות בקרב חברי ההרכב, ולכן יש להעביר את הדיון בעניינו של המבקש לבית משפט במחוז אחר.

דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות.

במסגרת טענותיו השיג המבקש על בסיס דיני הערעור הנהוגים בשיטתנו. אדגיש כי אין בעובדה שהרכב השופטים ידון בערעור על הכרעת דין שניתנה על ידי עמיתם לכס השיפוט, כדי לעורר חשש ממשי לפגיעה במראית פני הצדק ובאמון הציבור, המצדיק העברת הדיון בעניינו של המבקש מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית משפט במחוז אחר. בע"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פ"ד נט(4) 229, הדגיש הנשיא ברק כי העברת מקום דיון בשל פסלות פוטנציאלית של כלל שופטי בית המשפט מלדון בתיק תתקיים במקרים נדירים ומיוחדים, וכן כי בעל הדין המבקש את העברת מקום הדיון מטעם זה צריך להניח יסוד מספיק לטענה לפיה כל שופט שישב לדין יהא נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. יסוד שכזה לא הונח בבקשה שלפניי ואין נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מכלל הסמכות המקומית על פיו נקבע מקום הדיון.

בשולי הדברים אציין כי המקרים עליהם ביקש המבקש להסתמך הינם מקרים חריגים ומיוחדים, בהם העניין שנדון נגע באופן מהותי לשופט בדימוס, שופט מכהן או עובד בית המשפט. בעניין שלפניי מדובר בנגיעה טכנית בלבד הנובעת מעצם מתן פסק הדין.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.