בש"פ 8680/99 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 21425/99), מיום 25.11.99 מפי השופט ב' אזולאי, לעצור עת העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

1.ביום 27.10.99, הוגש כתב אישום נגד העוררים (ת.פ. 8144/99), בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לעוררים קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-): שוד מזויין (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחקו העונשין): עבירות בנשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין).

2.על פי המתואר בכתב האישום, קשרו העוררים קשר לבצע שוד מזויין במועדון ביליארד. העוררים נכנסו למקום כשפניהם מכוסות ואחד מהם אוחז באקדח וצעקו: "לשכב על הרצפה". העוררים תקפו את המתלוננים בכח רב והורידו מעל גופם את תכשיטיהם ואת כספם. לאחר מכן, כפתו את ידיהם של מנהל המקום ושל אחרים, שברו את מכונות המשחק וגנבו את המטבעות. בשלב זה הגיעו שוטרים למקום ועצרו את העוררים.

3.ביום 25.11.99 החליט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 21425/99), להאריך את מעצר העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו קובע השופט ב' אזולאי כי:

לאור חומרת העבירות, העובדה שהמעשים נעשו תוך שימוש בנשק חם, והעובדה שהמשיבים פעלו באלימות כלפי המתלוננים במהלך השוד, קיימת עילה למעצר.

ביחס לאפשרות של שחרור בחלופת מעצר, נראה לי כי אין מקום לשחרור בחלופה למעצר. ביצוע השוד לא נעשה תוך איום בנשק בלבד, אלא גם תוך הפעלת אלימות במהלך ביצוע השוד וגרימת חבלות למתלוננים...

שקלתי את הנתונים האישיים של כל אחד מהמשיבים, לאור תסקירי שירות המבחן, טענות ב"כ המשיבים והמסמכים שהוגשו לגבי כל אחד מהמשיבים, אך בנסיבות העניין, נראה לי שיש בטיב המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום כדי להצביע לכאורה על מסוכנות קשה לבטחון הציבור, ולתחושת הבטחון של המתלוננים שלא ניתן למנעם באמצעות חלופות המעצר שהוצעו על ידי שירות המבחן, או על ידי כל חלופה אחרת למעצר. מסיבה זאת, גם לא מצאתי לנכון לדחות את הדיון ביחס למשיבים 3 ו5- כפי שביקשו באי כוחם. (עמ' 22-23 לפרוטוקול).

על החלטה זו הערר שבפניי.

4.באי-כוח העוררים אינם חולקים כי יש תשתית ראייתית לכאורה וכי קיימת עילת מעצר. טענתם מכוונת נגד שלילת חלופת מעצר, במיוחד לגבי העורר 1, העורר 2 והעורר 5, לגביהם יש המלצה של שירות המבחן על חלופת מעצר.

5.בא-כוח עוררים 1-4 תיאר לפניי את הרקע האישי של כל אחד מהעוררים וטען כי המדובר במעידה חד-פעמית וכי יש להתחשב בנסיבות האישיות של כל אחד מהעוררים. הוא ביקש כי על רקע הנסיבות האישיות יש להורות על חלופת מעצר בתנאים מגבילים, ככל שיידרשו.

6.בא-כוח המעורר 5 הציע חלופת מעצר בחיפה, תחת השגחתם של קרובי משפחה בערבות של צד ג'. כל זאת בהתאם להמלצת התסקיר מטעם שירות המבחן. עוד נטען כי העורר 5 מסוכן רק ככל שהדבר נוגע למתלוננים וכי בית המשפט קמא נמנע מלבחון את מסוכנותו במקום שהוצע כחלופת מעצר.

7.לעומתם, טענה באת-כוח המדינה כי חומרת העבירה שהיתה מלווה באלימות, תוך איום בנשק חם, מעידה על מסוכנותם הרבה של העוררים כולם. כן ציינה באת-כוח המדינה כי העוררים לא שיתפו פעולה עם חוקריהם וכי אין לסמוך על השגחתם של בני המשפחה. נטען, כי על רקע נסיבותיה האלימות של העבירה אין לתת אמון בעוררים.

8.שקלתי את טיעוני בעלי הדין, עיינתי בחומר המצוי בתיק, ובמיוחד בתסקירי שירות המבחן, והגעתי למסקנה כי אין לקבל את הערר. נכון, אמנם, כי המדובר באנשים שרובם צעירים מאד ובעלי רקע תקין, אך טיב העבירה המיוחסת להם, על אלימותה הרבה כלפי המתלוננים ועל האיום בנשק חם טעון, מלמד על מסוכנותם הרבה. רקע העבירה מצביע על תכנון מדוקדק של מעשה שוד אלים. בנסיבות אלה אני מסכים עם דעתו של בית משפט קמא כי בטיב המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום יש כדי להצביע, לכאורה, על מסוכנות קשה לביטחון הציבור, ולתחושת הביטחון של המתלוננים שלא ניתן למנעם באמצעות חלופות המעצר שהוצעו על ידי שירות המבחן, או על ידי כל חלופה אחרת למעצר.

אי לכך הערר נדחה.