בש"פ 8689/08 יהושוע פניבלוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.9.2008 ומיום 6.10.2008 (כבוד השופט י' טימור), שבהן התקבל ערר המדינה (להלן: המשיבה ) והוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום

1.

כתב האישום כנגד יהושע פניבלוב (להלן: העורר ) הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע ביום 21.5.2008. כתב האישום מייחס לעורר שלוש עבירות של פריצה לרכב, עבירה של גניבה מרכב ועבירה של חבלה במזיד ברכב. לפי כתב האישום, ביום 20.5.2008 סמוך לשעה 22:30 התפרץ העורר לשלושה רכבים שונים על ידי פתיחת אחת הדלתות באמצעות מברג. מאחד הרכבים גנב העורר רדיו-דיסק ולרכב שני נגרם נזק כתוצאה מהפריצה.

ההליכים המשפטיים

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בדיון בבקשה הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. אולם בא כוח העורר טען כי עילת המעצר היא גבולית, וכי העבירות המיוחסות לעורר מקורן במעידה נקודתית הנובעת מכך שבערב ביצוע העבירה נטל העורר אדולן ושתה אלכוהול. כחלופת מעצר הציע בא כוח העורר מעצר בית בבית אחיו של העורר, שמשון (להלן: שמשון ) שהינו מטפל במרכז גמילה מסמים, כך שבשעות עבודתו של שמשון במרכז הגמילה יתלווה אליו העורר וישולב בפעילות המרכז. בא כוח המשיבה טען בדיון כי אומנם עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות סמים ורכוש הסתיים בשנת 2002, אולם בספטמבר 2007 נתפס העורר עם מנת הרואין שהודה כי היא לשימוש עצמי. המשיבה טענה כי השימוש בסמים מעלה את רמת מסוכנותו של העורר ביחס לביצוע עבירות רכוש, וכי לאור מספר העבירות הרב המיוחס לעורר והיות שהוא אינו נמצא בטיפול הרי שחלופת המעצר אינה מספקת. כבוד השופט י' אקסלרד הורה ביום 22.5.2008 על שחרור העורר למעצר בית בביתו של שמשון ובפיקוחו המלא, ובערבות עצמית על סך 7,000 ש"ח וערבות של שמשון באותו סכום. עוד נקבע כי בשעות העבודה של שמשון במרכז הגמילה רשאי העורר להתלוות אליו. את החלטתו כי החלופה המוצעת מספיקה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר נימק השופט בעברו הפלילי של העורר שהגיע לסיומו בשנת 2002 ובעיקר בהתגייסותו של שמשון לעזרת אחיו ובכך ששמשון הוא אדם רציני ובעל ניסיון בעבודה עם מכורים לסמים.

3.

ביום 12.8.2008 הוגשה בקשה לעיון חוזר בגין הפרת תנאי השחרור, בכך שהעורר נמצא מחוץ למקום מעצר הבית. השופט אקסלרד דחה ביום 14.8.2008 את הבקשה משום שמ דובר היה בהפרה ראשונה שלא התלוותה אליה עבירה אחרת ולאור התקדמותו המשמעותית של העורר בתהליך הגמילה והשיקום. על מנת להרתיע את העורר ואת שמשון החליט השופט אקסלרד על חילוט סכום של 750 ש"ח מערבותו של שמשון והוסיף לתנאי השחרור הפקדה של 1,000 ש"ח.

4.

ביום 18.10.2008 התרחשה הפרה נוספת של תנאי מעצר הבית. שוטרים שהגיעו לביתו של שמשון, לא מצאו את העורר במקום ולפיכך הוא נעצר מאוחר יותר. לטענת בא כוח העורר ההפרה נגרמה כיוון שבזמן שהגיעו השוטרים לבית, הוא ירד לפתח הבניין כדי לאסוף דברי דואר. בשל ההפרה הוגשה בקשה לעיון חוזר (ב"ש 7902/08). ביום 23.9.2008 ניתנה החלטת בית המשפט על ידי כבוד השופטת ד' בית-אור שהורתה על שחרור העורר למעצר בית בתנאים שנקבעו על ידי השופט אקסלרד, ובתוספת ההיתר להתלוות אל שמשון כשהאחרון הולך לסידורים שונים כגון קניות או פגישה בבנק. בהחלטתה הדגישה השופטת כי מ דובר בהזדמנות אחרונה שניתנת לעורר למלא אחר תנאי השחרור.

5.

המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין החלטתה של השופטת בית אור. הערר נידון ביום 24.9.2008. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) הורה על שחרור העורר למעצר בית, אך החמיר את תנאי חלופת המעצר בכך שקבע כי בכל יציאה של שמשון למקום אחר ממקום עבודתו תימסר הודעה לתחנת המשטרה הקרובה שתכלול את מועד היציאה מהבית ואת מטרת היציאה, ובנוסף הורה על הפקדה של 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט ועל התחייבות עצמית של העורר על סך 10,000 ש"ח וערבות צד ג' של שמשון על סכום דומה.

6.

לאחר שהתברר ביום 25.9.2008 כי אין באפשרותו של העורר להפקיד סכום של 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט, נקבע כי עניינו יובא לדיון נוסף ביום 5.10.2008, כיוון שבמועד זה מתקיים דיון במשפטו של העורר. ביום 6.10.2008 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. את החלטתו נימק השופט טימור בכך שהעורר ושמשון שהיה הערב לאחיו, לא מילאו את תנאי השחרור וכן בכך שמהתסקיר בעניינו של העורר עולה כי העורר עודנו צורך סמים ומקיים אורח חיים עברייני היוצרים רמת סיכון גבוהה להישנות של התנהגות פורצת גבולות. השופט טימור הוסיף, כי אם העורר לא יפקיד את הסכום הנדרש אך הוא ימצא דרך להיענות להמלצת שירות המבחן ולהוסיף ערב נוסף לחלופת המעצר, יחזור בית המשפט וישקול את מעצרו של העורר שוב באם תוגש בקשה לעיון חוזר.

הערר

7.

בערר שבפני, אשר הוגש לבית משפט זה ביום 16.10.2008 מבקש בא כוח העורר כי בית המשפט יורה על שחרור העורר לחלופת מעצר תוך התחשבות ביכולתו הכלכלית. בא כוח העורר טוען ראשית כנגד החלטת בית המשפט מיום 25.9.2008 לפיה הדיון בעניינו של העורר לאחר אי המצאת הערבויות נקבע ליום 5.10.2008, בניגוד להוראת סעיף 47(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) אשר קובע כי במקרה של אי המצאת ערבויות יובא העצור בפני שופט בתוך 48 שעות ממתן ההחלטה. שנית, טוען בא כוח העורר כי טעה בית המשפט קמא כאשר שינה את החלטתו מיום 24.9.2008 והורה על מעצר העורר, מאחר שדיון זה נועד לבחון את הסוגיה של המצאת הערבויות ולא לדיון מחדש בהחלטת השחרור. שלישית, טוען בא כוח העורר כי בית המשפט קמא טעה בכך שלא שקל את בקשתו של העורר להפחתת הערובה ובכך שלא הביא בחשבון את מצבו הכלכלי של העורר בעת שקבע את גובהה. כמו כן, לטענתו, טעה בית המשפט כאשר לא הביא בחשבון את העובדה שההפרה שבגינה התבקש הדיון החוזר היתה הפרה טכנית שהתרחשה לאחר שלושה חודשים של עמידה בתנאי השחרור המגבילים.

8.

בא כוח העורר צודק בטענה שצריך היה להביאו בפני שופט תוך 48 שעות (השוו: בש"פ 5720/01 עבדאללה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.7.2001)) עם זאת, ובמבט לאחור – לא נגרם לעורר עיוות דין, כיוון שגם בדיעבד, בדיון בפני שופט – לא שוחרר, ועל כך הערר שבפני.

9.

החלטת בית המשפט מיום 6.10.2008 איננה החלטה המחמירה עם העורר יותר מן ההחלטה הקודמת. נהפוך הוא: החלטה זו פותחת בפני העורר אופציה נוספת לשחרור שאיננה הפקדה של 5,000 ש"ח, אלא המצאת ערב נוסף. בכך, לכאורה, מתייתר הצורך בעריכת בחינה כלכלית של יכולתו של העורר להפקיד 5,000 ₪. אחרי ככלות הכל: אין לשכוח את ההפרות שביצע העורר את תנאי שחרורו טרם נעצר. עתה טוען העורר כי גם ערב נוסף בלא הפקדה כספית אין ביכולתו להמציא. בעניין זה יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר, אך כדי שלא תהא אי הבנה לגבי משמעות החלטתי אבהיר כי לעתים, כשאין ביכולתו של אדם להמציא אפילו ערבות שאינה ערבות כספית, אין מנוס מהחזקתו במעצר. אם תוגש בקשה לעיון חוזר – יפעל בית המשפט כחוכמתו.

10.

הערר נדחה.