בש"פ 8690/08 נוי סלע נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.9.2008 (סגן הנשיא א' אמינוף) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 26, הוגש כתב אישום המייחס לו ולקטין כבן 17 בשם לידור בן אבי אלקובי (להלן: לידור ) עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע ושיבוש מהלכי משפט. על פי המתואר בכתב האישום, העורר הוא בעל חנות לממכר פירות וירקות בשוק העירוני בטבריה. ביום 12.8.2008 או במועד סמוך ישבו לידור וקטין נוסף בשם אבירן נחום (להלן: אבירן ) בחנותו של העורר. לידור ואבירן שוחחו ביניהם על כך שללידור אין כסף. העורר שמע את שיחתם של השניים ואמר להם כי בעליה של החנות הסמוכה, אדם מבוגר כבן 72 בשם יעקב עמר (להלן: המתלונן ), הוא בעל כסף רב. באותו מעמד החליטו העורר, לידור ואבירן לשדוד את המתלונן. ביום 13.8.2008 בשעות הערב הגיעו לידור ואבירן לשוק במטרה לשדוד את המתלונן, אך מאחר שבחנותו של עמר נכחו אותה שעה אנשים רבים החליטו שלא להוציא לפועל את תוכניתם והודיעו על כך לעורר. לידור ואבירן שבו לאזור השוק למחרת בשעות הערב וארבו למתלונן סמוך לרכבו, בהתאם לסיכום מוקדם עם העורר. בשעה 20:00 או בסמוך לכך הגיע המתלונן יחד עם נכדתו בת הארבע עשרה למקום חניית הרכב. לידור רץ אל עבר המתלונן וחטף את התיק שהחזיק המתלונן אשר הכיל, בין היתר, כ- 42,000 ש"ח במזומן, והמחאות בסך העולה על 500,000 ש"ח. כתוצאה מחטיפת התיק נפל המתלונן ארצה ונגרמו לו נפיחויות בקרקפת וביד ימין. לידור ואבירן נמלטו מן הזירה ובהמשך אסף אותם העורר במונית. השלושה חילקו ביניהם את הכסף המזומן והחליטו לשרוף את ההמחאות ואת התיק בכוונה לשבש את הליכי חקירת השוד. במועד מאוחר יותר, שרפו לידור ואבירן את ההמחאות ואת התיק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 4.9.2008, עתרה המשיבה לעצור את העורר ואת לידור עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 16.9.2008 דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של העורר לפיה אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בית המשפט קבע כי הראייה המרכזית הקושרת את העורר לתכנון השוד ולביצועו היא הודעתו במשטרה של אלירן (הודעה מיום 28.8.2008) בה תיאר הלה בפרטי פרטים את שלבי תכנון השוד וביצועו. בהודעתו סיפר אלירן כי העורר הציע לו וללידור לשדוד את המתלונן וסיפק להם את המידע הנדרש לביצוע השוד. עוד עולה מהודעתו כי לאחר השוד אסף העורר במונית את אלירן ולידור כשברשותם השלל השדוד. בית המשפט דחה את טענת העורר לפיה נודע לו על השוד בזמן אמת, עת שמע את נכדתו של המתלונן צועקת וכן הוא דחה את טענתו הנוספת לפיה מעבר להעסקה חד-פעמית של אלירן ולידור לא היה לו כל קשר עם השניים והוא אינו יודע את מספרי הטלפון שלהם. טענה זו, כך קבע בית המשפט, נסתרת באופן מוחלט מעיון בפלט השיחות היוצאות ממכשיר הסלולרי של העורר המוכיח כי העורר התקשר לאבירן מיד לאחר ביצוע השוד, ביום 14.8.2008 בשעה 19:58. בית המשפט קבע כי דבריו של העורר בעניין זה הם שקר מהותי המחזק את הראיות נגדו. בית המשפט ציין אמנם כי העורר לא השתתף פיזית בביצוע השוד, אך עם זאת קבע כי שאלת מעורבותו באירוע דינה להיבחן במסגרת ההליך העיקרי. במהלך הדיון טען העורר כי בביצוע השוד נטל חלק קטין נוסף (שייקרא להלן: מושיקו ) אשר לא הוגש נגדו כתב אישום לבסוף. העורר טען כי

ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד מושיקו היא בבחינת אפליה פסולה המצדיקה את שחרורו. בית משפט קמא דחה את טענתו בקובעו כי לא הובא בפניו חומר שממנו ניתן ללמוד על השיקולים שהביאו להחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד מושיקו ועל כן לא ניתן לבחון את טענת האפליה של העורר בצורה עניינית.

בית המשפט קבע כי המעשה המיוחס לעורר וללידור – ביצוע שוד בנסיבות מחמירות – מלמד על המסוכנות הנשקפת מהם לציבור ומגבש נגדם עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט כי חרף גילו הצעיר של העורר, עברו הפלילי המכביד הכולל עבירות של חבלה חמורה, תקיפה בתנאים מחמירים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, מלמד כי אין מורא הדין חל עליו ועל כן אין מקום לבחינת חלופת מעצר בעניינו. אשר על כן הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בעניינו של לידור, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן לצורך בחינת חלופת מעצר. עוד הורה בית המשפט כי עד לקבלת תסקיר ייוותר לידור במעצר בית מלא בפיקוח איזוק אלקטרוני. בסופו של דבר שוחרר.

3.

מכאן הערר שבפניי. העורר לא טען נגד קיומן של ראיות לכאורה. הוא שב וטוען כי הופלה ביחס למושיקו ולשני האחרים. לטענתו, חלקו של מושיקו באירוע גדול לכאורה מחלקו שלו והוא מפנה לקטעים מהודעותיהם של אלירן ושל מושיקו במשטרה המוכיחים לשיטתו כי מושיקו היה מעורב בתכנון השוד ובביצועו הפיזי ואף קיבל חלק מן הכסף שנשדד. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין לבחון בשלב זה את חלקו של העורר באירוע הפלילי. לטענתו,

זיהויו של אדם כמבצע עיקרי או כשותף הוא חיוני גם בשלב המעצר, ומשאין חולק על כך שלא היה לעורר חלק בביצוע הפיזי של השוד, לא היה מקום להורות על מעצרו שעה שלידור, אשר לכאורה ביצע פיזית את השוד, שוחרר למעצר בית. ולגבי אבירן נבחנת האפשרות לשלוח אותו למלכישוע בתנאי מעצר. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי עברו הפלילי מכביד ומלמד כי אין מתקיימת בעניינו חלופת מעצר הולמת וכי העבירות שבהן הורשע בעבר אינן מצדיקות החלטה על מעצרו בלא בחינת חלופת מעצר. העורר מדגיש כי בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה יש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה אם מתקיימת חלופת מעצר אם לאו, וכי עצם קיומו של עבר פלילי אינו מייתר בחינה כאמור.

4.

באת כוח המשיבה הבהירה כי המדינה סבורה כי ניתן להעמיד את מושיקו לדין בעבירות של אי מניעת פשע ואולי גם סיוע לאחר מעשה, אך אין ראיות להיותו שותף לשוד עצמו. אשר לשני המעורבים האחרים הסבירה כי העורר מבוגר מהם בעשר שנים ויש לו הרשעות קודמות. שני האחרים הינם קטינים. חלקו של העורר אינו שולי. הוא היה אבי רעיון השוד, אף שלא נטל בו חלק פיזי. השלושה – העורר ושני הקטינים חלקו ביניהם את הכסף שווה בשווה, מה שנותן אינדיקציה לחלקם היחסי.

5.

שקלתי טענות הצדדים ולא ראיתי מקום להיעתר לערר. ההבחנה בין העורר לבין מושיקו היא שהמדינה לא מצאה שיש מקום להעמיד את מושיקו לדין בעבירות השוד, אלא רק בעבירות נלוות, ולא השתכנעתי שנפלה טעות בהחלטה זו. בבחינת למעלה מן הצורך – איני סבורה שיש מקום לבחון במסגרת הליך המעצר של פלוני את השאלה אם הערכת הראיות של המדינה לגבי אלמוני שלא הועמד לדין, וממילא לא נעצר, היתה הערכה נכונה. חוששתני כי טענות כאלה החורגות מטענת הפליה בין נאשמים מרחיקות את הליך המעצר למחוזות רחוקים מדי. אשר לטענת ההפליה ביחס לקטינים – הבחינה ההשוואתית איננה טכנית, לאמור מי נטל חלק פיזי בשוד. למצער - לא נראה שחלקו המהותי של העורר קטן משל הקטינים, ובשים לב לגילו ולעברו אין מקום לטענת ההפליה. לא מצאתי כי נפל פגם בשיקוליו של בית המשפט המחוזי ואני דוחה את הערר.