בש"פ 8695/01 רומן גלפנד נ. מדינת ישראל

בתאריך 28.9.01, בשעת צהרים, נהג העורר את רכבו ברח' העבודה בבת-ים, ועל פי ממצאיו של בוחן התנועה היה מוצב בדרכו של העורר תמרור עצור, עובר לכניסתו לצומת עם רחוב החרושת. לטענת המשיבה, לא ציית העורר לתמרור ולא נתן זכות קדימה לקטנוע שנע בדרך החוצה, וכתוצאה מכך אירעה תאונה, אשר כתוצאה ממנה נחבלו נהג הקטנוע ונוסעת שהיתה עמו. בעניין זה חשוב להדגיש עוד, כי על פי ממצאו של הבוחן שדה הראייה של העורר לכיוון ממנו בא הקטנוע היה פתוח לפחות למרחק של 150 מ', וכמו מאליה עולה השאלה כיצד העורר לא הבחין בקטנוע.

תיאור העובדות עד כה משתלב עם המסקנה שהעורר חטא ברשלנות קשה בדרך נהיגתו, ועל כן החליט קצין משטרה לפסול אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 60 יום. בעקבות כך פנה העורר לבית משפט השלום בבקשה לבטל את הפסילה, אך בקשתו נדחתה, וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה אף הוא.

בא-כוח העורר חזר בפני על אותן טענות שהעלה בשם שולחו בפני שתי הערכאות אשר קדמו לי, אך לא שוכנעתי כי הוכחה עילה המצדיקה להתערב בהחלטותיהן. לא נעלמה מעיני העובדה שבית המשפט המחוזי קיבל כהנחת מוצא, כי ותקו של העורר בנהיגה גדול מזה שאוזכר בהחלטתו של בית משפט השלום, אך חרף זאת אנו שותף לדעתו של בית המשפט המחוזי, כי גם לנוכח נתון זה נכון לקבוע כי בדרך נהיגתו של העורר - גרימת תאונה כתוצאה מאי-ציות לתמרור "עצור" - גלומה סכנה של ממש למשתמשים בדרך. מכאן דעתי שדינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.