בש"פ 8697/05 חביב בהא נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט ד' רוזן)

מיום 8.9.2005, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בפתח תקווה וכתב האישום מייחס לו עבירות של גניבת רכב; חבלה במזיד לרכב; התנגדות למעצר חוקי; תקיפת שוטרים; נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה. לפי הנטען, גנב העורר יחד עם אחרים ביום 30.7.2005 רכב אותו פתח באמצעות מברג לאחר ששבר את מנעול הדלת. העורר הרס ופגע במזיד במערכת ההתנעה של הרכב והחל בנסיעה מהירה מהמקום כאשר שוטר נוסע אחריו. העורר המשיך בנסיעתו המהירה, תוך שהוא מתעלם מתמרורים ואף עלה על אי תנועה בו היו באותה עת הולכי רגל וכמעט שפגע באחד מהם. לאחר מכן החל העורר בנסיעה בנתיב הנגדי ובנסיון לחזור לנתיב נסיעתו פגע בניידת משטרה וגרם לתאונה. העורר איבד שליטה על הרכב והשוטר שנסע אחריו כל העת חסם את דרכו. באותו שלב החל העורר בנסיעה לעבר הניידת שחסמה את דרכו, פגע בה וגרם לה נזק כבד. כאשר הבחין בשוטרים המתקרבים לעברו, נעל את דלת הרכב. השוטר הודיע לעורר על מעצרו אך היה צורך להוציאו דרך חלון הרכב משום שהתנגד למעצר, השתולל ובעט ולא איפשר לשוטרים לכבול אותו. לבסוף הצליחו השוטרים להשתלט על העורר וכבלו אותו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במועד הדיון הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, ומשכך נתחם הדיון לשאלת עילת המעצר ובעיקר לשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 2.8.2005 קבע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר) כי על אף גילו הצעיר של העורר (בן 22) והיותו נעדר עבר פלילי, עולה מכלל הנסיבות כי הינו נעדר גבולות, בעל תעוזה רבה וכי מורא החוק והעוסקים באכיפתו אינו חל עליו. בשל כך, סיכם בית המשפט כי מידת המסוכנות הנשקפת מן העורר רבה מאוד ואף קיים חשש להימלטותו מאימת הדין. בית המשפט מצא מקום לבחון לגופה את חלופת המעצר שהוצעה, בתנאי "מעצר בית מלא" בביתו בטייבה, אולם סבר כי שחרורו לחלופה זו משמעותו חזרה מיידית לבית מגוריו ולסביבה החברתית ממנה יצא לביצוע העבירה, בלוויית אחרים, וכי אין בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר. אשר על כן, הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 4.8.2005 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בה הציע חלופת מעצר נוספת, אצל דודתו בטירה. בית משפט השלום (כבוד השופט נ' שטרנליכט), בהחלטתו מיום 10.8.2005, דחה את הבקשה בציינו כי הדברים שנאמרו באשר לחלופה הראשונה שהוצעה תקפים גם לגבי חלופת מעצר זו, שכן המרחק בין הערים קצר ביותר, והעורר לא יימצא בסביבה חברתית שונה.

העורר הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר ובה הציע חלופה שלישית, הממוקמת בכפר קאסם, בפיקוח חבר שהוא בעל מוסך במקום וכן בפיקוח אחיו של המבקש. בית משפט השלום (כבוד השופט א' מקובר) סבר כי מאחר שההחלטות הקודמות נסמכו על קירבתן של חלופות המעצר למקום מגוריו של העורר, הרי משמוצעת חלופת מעצר רחוקה יותר, יש מקום שזו תיבחן זו על ידי שירות המבחן. שירות המבחן בדק את החלופה ולאחר קבלת תסקירו דחה בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופט א' ד' גולדס) בהחלטתו מיום 25.8.2005, את הבקשה לעיון חוזר, באמצו את קביעת שירות המבחן לפיה החלופה שהוצעה אינה נותנת מענה מלא ומתאים לפיקוח הנדרש.

3.ערר שהגיש העורר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 8.9.2005. בהחלטתו ציין בית המשפט כי העורר נתפס בשעת מעשה והודה בעיקר העובדות המיוחסות לו. על כן, ההליך המשפטי בעניינו צפוי להיות קצר. כן אימץ בית המשפט את קביעתו של בית משפט השלום לפיה העורר גילה בהתנהגותו עזות מצח בולטת ומסוכנותו מזדקרת.

מכאן הערר שבפניי.

4.העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ראה בחלופות שהוצעו חלופות ראיות, ובכך שלא נתן משקל מספיק לעובדה כי העורר הינו צעיר בן 22 חסר עבר פלילי. כן טוען העורר כי עיקר כתב האישום נסוב על עבירת רכוש, שהייתה אירוע חד פעמי מבחינת העורר. לבסוף הוא מצביע על כך שתסקיר שירות המבחן סבר כי ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה הראשונה שהוצעה הכוללת "מעצר בית" מלא במקום מגוריו ולחלופין בבית קרובי משפחתו בטירה.

5.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיהם של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של העורר. ההתנהגות המיוחסת לעורר בכתב האישום מלמדת על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור. העורר נלכד בכף לאחר שניהל מרדף פרוע עם אנשי החוק ברחובותיה של עיר, במהלכו כמעט ופגע בהולך רגל. אם לא די בכך, גרם העורר נזק לשתי ניידות משטרה בהן פגע במהלך המרדף, באחת מהן פגע, על פי הנטען, במזיד תוך נסיעה מכוונת לעברה. לאחר כל אלה התנגד העורר באלימות למעצרו, השתולל ואף תקף את השוטרים שניסו להשתלט עליו. העורר הינו אכן בחור צעיר ונעדר עבר פלילי, כפי שהדגיש סניגורו, אך ההתנהגות המיוחסת לו בכתב האישום מלמדת כי אין עליו מורא החוק ואין לסמוך עליו כי יכבד תנאי שחרור בחלופות שהוצעו.

הערר נדחה.